הסמארטפון שגידל אותי...

אמא יקרה, תשתדלי לענות בכנות, עד כמה האייפון/גלאקסי/ טלפון חכם אחר לוקחים חלק פעיל בחייך? האם את מאלה שמחוברים 7*24 לכל מייל, הודעה או ציוץ שמגיע?

מאת: הילה אלפר

אמא, אבא וסמארטפון יקרים,

היום הגעתי לגיל 6. אני כבר ממש גדול ובוגר ואני רוצה לספר לכם מה למדתי עד עכשיו.

כל יום אני מגלה דברים חדשים ומופלאים. אני מגלה כמה כיף לקבל חיבוקים ונשיקות מהמשפחה (חוץ מאשר כשאחותי הקטנה מנשקת אותי עם המון המון רוק. איכס...) וכל יום שאני גדל מותר לי עוד ועוד דברים כמו לאכול פיצוחים, ענבים שלמים ומסטיקים. מותר לי גם לטפס למתקנים הגבוהים ביותר בגן השעשועים (למרות שאמא עדיין ממלמלת משהו ומסתכלת עלי בחשש כל פעם שאני עושה את זה). הכי כיף זה שמותר לי להוריד הרבה משחקים לסמארטפון של אבא לבד (אבל לא בתשלום).

למדתי שאי אפשר להגיע לשום מקום בעולם בלי ה waze ואי אפשר לעשות שום דבר בלי אפליקצייה. אמא כל הזמן כותבת במשהו שנראה כמו צפרדעים ירוקות עם סמיילי וצורות מוזרות וצוחקת ( whats up) -מה כל כך מצחיק בזה?-.. ואבא עם הראש בתוך איזה משחק עם דלתות (100 floors) או עם ציור של ציפורים (טוויטר).

בכל נסיעה, אני מופתע כל פעם מחדש איך אנחנו מגיעים ממש מהר למקומות רחוקים- אולי בגלל שאני שקוע כל הנסיעה במשחק או ביוטיוב.

ראיתי שמדי פעם אמא מקלידה משהו ואומרת שהיא חייבת לעבוד כי עכשיו הגיע מייל של לקוח. אני קצת כועס כי אני לא מבין מה זה בכלל לקוח ולמה הוא לוקח לי את אמא מהמשחק? אז אני מחכה לפעמים בשקט ולפעמים ברעש עם אחותי הקטנה כי אנחנו לא יכולים להמשיך במשחק בלעדיה.

לפעמים, אבא לוקח אותנו לספורטק. איזה כיף! הוא מתיישב על הספסל ואני מנסה לקרוא לו כדי שיראה איך אני מצליח לקלוע לסל של הגדולים אבל הוא מנסה לעבור שלב קשה של המשחק בסמארטפון וכשהוא כבר שומע אותי אני מפסיק להצליח...אוף! אחר כך הוא אמר שהוא חייב לבדוק משהו באפליקציה של הכסף

(yahoo finance)

אתמול אמא לקחה אותנו להצגה ואמא אחרת מאחורה צעקה עליה שתפסיק להתעסק עם הסמארטפון כי הוא מפריע לילדה שלה להתרכז בהצגה. איזו חוצפנית! שתחנך היא את הילדה שלה. אמא שלי רק בודקת משהו.

אחרי ההצגה הלכנו עם אמא לבית קפה. היא קנתה לנו שוקו קר וארוחת בוקר שהיא בעצם ארוחת ערב.

כדי שאמא תסיים את הקפה שלה בשקט ותדבר עם חברה שהיא פגשה היא נתנה לנו לראות תוכניות בסמארטפון שלה. באמצע קפצו לנו מיליון הודעות בצבע כחול (הצ'אט של הפייסבוק) וגם שיחקנו באנגרי בירדס חלל ובמשחק החדש של מי שהמציא את האנגרי בירדס (amazing alex).

בערב, היינו אצל סבא וסבתא והם שאלו את כולם שאלות מהתשבץ. מה שלא ידענו, אמא ישר בדקה בגוגול ובוויקי (ויקיפדיה) בסמארטפון (הם אומרים שיש שם הכל על הכל) ואז אני ואחותי רבנו מי ישחק בזה אבל אמא ואבא לא הסכימו כדי שלא תיגמר להם הסוללה. כשהייתי חולה בלילה, אבא ישר חיפש בסמארטפון תסמינים וטלפון של רופא שיבוא לבקר אותי בבית. הרופא שהגיע היה נחמד אבל אמר לאבא שאין לי את המחלה שעלתה לו בסמארטפון והם התווכחו על התרופה עד שבסוף אמא ואבא החליטו לקחת אותי בבוקר לרופאה שלי (איזה מן רופא הגיע, שלא מכיר את המחלה מהסמארטפון...)

היום אני הרבה יותר חכם. אני יודע שאם הסמארטפון הולך לאיבוד זה ממש ממש נורא. אמא ואבא מסתובבים כועסים, אין לנו במה לשחק, אנחנו לא יודעים איך להגיע למקומות, לא זוכרים אף מספר טלפון של אף אחד אחר במשפחה, לא יודעים מה קורה עם כל החברים של ההורים ומי היה איפה. אי אפשר לחפש תשובות לשאלות שאנחנו לא יודעים, אי אפשר להזמין כרטיסים לסרט או למסעדה,... ממש ממש מפחיד לחשוב איך פעם לפני מלייאן ת'לפים שנים, סבא וסבתא סיפרו לי שהוא לא היה קיים....

שלכם,

אני

הטלפונים הניידים הפכו בשנים האחרונות לחלק בלתי נפרד בחיינו. כמו עוד איבר שמחובר אלינו באוזניה. מבט חטוף בגני השעשועים יעלה אחוז גבוה של אימהות שבין דחיפה של הנדנדה לבין ניענוע של העגלה, שקועות עמוק בתוך המכשיר. אני מודה שגם אני נפלתי קורבן לזמינות הזאת. זמינות המידע, הקשר עם החבר'ה, הקשר עם העבודה. כולם מצפים מאיתנו להיות זמינים כל הזמן וגם אנחנו בדרך כלל מתפתות לזה (אנחנו הרי סופרוומן - מולטיטסקינג שעושות הכל בו-זמנית).

אבל מה קורה כשזה משתלט לנו, מבלי שנשים לב, גם על זמן האיכות עם הילדים ועם בן הזוג? אם בעת קריאת הסיפור או המשחק אנחנו גם עונות להודעות, בארוחת הערב- בודקות מיילים ומתעדכנות ובמקום כוס יין עם בן הזוג אנחנו בצ'אט קבוצתי עם החברות- משהו משדר נוכחות פיזית אבל לא לגמרי מנטלית...

אם בזמן שאנחנו הולכות להצגה עם הילדים אנחנו שוקעות עמוק בפעילות במכשיר- מה זה משדר לילדים שבעוד כמה שנים ילכו להופעות תרבות כמבוגרים וישקעו בעצמם במכשירים...

תמיד צריך לזכור, שאנחנו מודל עבור ילדינו וההתנהגות שלנו משתקפת בשלהם. אי אפשר לכעוס עליהם שהם כל הזמן משחקים ומתעסקים בטלפונים הניידים- אם אנחנו עושים בדיוק את אותו הדבר.

לאחרונה, טסתי לשבוע לחו"ל עם בן זוגי ובגלל בעיות קליטה שונות ומשונות לא עשינו כמעט שימוש במכשירים. נתק כללי מהעולם (חוץ מהילדים והסבים והסבתות כמובן). אני חייבת לומר שהיינו בהלם. פתאום תשומת הלב הוקדשה רק אחד לשני, לטיול, לנוף ונהנינו. נרגענו והבטחנו שמעתה המינון ירד משמעותית. בבית השימוש ירד רק למינימום המאד דחוף והכרחי. ההשפעה על הילדים כבר ניכרת.

מומלץ בחום!...