לספקטרום הרגשות שאדם חווה : כעס, אהבה, שמחה, דיכאון יש הסבר ואינדיקציה ביוכימית שמתחוללת במוחו. ובכלל זה, ברור כי גם לשינויים העצמתים המתחוללים במוחה של אם שזה עתה ילדה את תינוקה, יש הסברים ביוכימיים. השנויים האלו, כמו רבים אחרים המתחוללים בגופינו מטרתם היא לעזור לתפקוד המתחייב מהשינוי והמעבר למצב חדש-מה שנקרא. למשל במקרה האמהות החדשה –היקשרות וטיפול בתינוק החדש.

 

 

האומנית שרה ווקר אמרה פעם שלהפוך לאימא זה כמו לגלות חדר חדש בבית שאתה כבר רגיל לחיות בו.

עוד לפני שאישה יולדת, מתחוללים שינויים במבנה המוח שלה. מדענים מתחילים רק לאחרונה לקשר בין פעולות האם, עם מה שקורה במוח התיכון, באונות הקדקודית ובעוד אזורים. החוקרים ראו פעילות מוגברת באזורים השולטים באמפתיה, חרדה, ואינטראקציה חברתית. ברמה הבסיסית ביותר, שינויים אלה, נועדו לסייע בחיבור בין האימא החדשה לתינוק שלה.

 

 

 

מיפוי המוח האימהי הוא גם המפתח להבנה מדוע כל כך הרבה אמהות חדשות חוות חרדה ודיכאון חמורים. הערכה היום היא, שאחת מכל שש נשים תסבול מדיכאון שלאחר לידה.

עניין מיוחד לחוקרים להבנת התהליך המוחי היא בלוטת האמיגדלה, אשר מעורבת בעיבוד הזיכרון וכן בתגובות רגשיות כמו פחד, חרדה תוקפנות. במוח נורמלי, הפעילות באמיגדלה גדלה בשבועות ובחודשים שלאחר הלידה. 

החוקרים מאמינים כי צמיחה זו, מתואמת עם התנהגות אופטימלית מהאם החדשה. 

האמיגדלה המוגדלת הופכת אותה רגישה לצורכי התינוק שלה.

אם כן, זה לא מפתיע שפגם כלשהו בבלוטה האמיגדלה קשור עם רמות גבוהות יותר של דיכאון באמהות.

 

 

 במחקר מ –2011  ראו שפעילות באמיגדלה קשורה גם להתפתחות רגשות חזקים של אימא בקשר לתינוק שלה, לעומת תינוקות באופן כללי. אמהות דיווחו על תחושה חיובית יותר בחשיפה לתמונות התינוקות שלהן מחייכים, בהשוואה לתמונות של תינוקות מחייכים לא מוכרים. 

ככל שתגובת האמיגדלה הייתה גדולה יותר בעת הצגת התינוקות שלהן, נראה קשר חיובי ,לירידה בחרדה אימהית ובסימפטומים של דיכאון. בנשים שהפעילות באמיגדלה הייתה קטנה יותר, היו רמות גבוהות יותר של חרדה ומצב רוח ירוד. הנשים הללו דיווחו על עמדות הורות מלחיצות ושליליות יותר.

הרבה ממה שקורה בפעילות האמיגדלה קשור בקליטת ההורמונים שזורמים אליה ובראשם האוקסיטוצין המכונה גם " ההורמון האימהי" או "הורמון האהבה". במהלך ההריון עולה רמת הקולטנים של האוקסיטוצין באמיגדלה על מנת לקלוט כמות גדולה של ההורמון.

האוקסיטוצין  עולה גם כאשר אמהות מתבוננות על התינוקות שלהם, או שומעות את בכי התינוקות שלהם.

עלייה באוקסיטוצין במהלך ההנקה עשויה לעזור להסביר מדוע חוקרים מצאו כי אמהות מיניקות רגישות יותר לקול הבכי של התינוקות שלהן מאשר אמהות שאינן מיניקות.

 

החוקרים ראו שהורמנים שמוגברים במוח עם הלידה מאד דומים להורמונים שמשתחררים במוחות האוהבים בשלב ההתאהבות. לא פלא אם כן, שריח גוף, משחק תפקיד חשוב בשתי ההתאהבויות הן בהתאהבות הרומנטית והן בהתאהבות בתינוק.

 

השינויים הגדולים במוח האם מתרחשים עם הלידה הראשונה . למרות שעדיין לא ברור אם המוח של האם חוזר למה שזה היה כמו לפני הלידה.

גם גברים מראים שינויים דומים במוח כשהם מעורבים עמוק בטיפול בתינוק, מה שאומר שאזורים במוח  מתעוררים לחיים בעת הצורך, ממש כאילו מגויסים למשימה. אוקסיטוצין מתנהג שונה בגברים מאשר בנשים. ההורמון לא מפעיל אותה רמה של טיפול בתינוק כמו אצל נשים- אצל נשים התגובה להורמון תהיה חזקה יותר. אצל גברים היכולת להורות תתפח מאוחר יותר בעוד מוח הנשים מתוכנת כבר מראש להיותן אמהות עוד לפני ההריון בכלל.

 

 

החוקרים אומרים שאימהות היא כמו חלל סודי במוח האישה שמחכה להתגלות.

האבולציה יצרה עבור אבות אדם, מסלולים אחרים להסתגלות לתפקיד ההורי כמו  תרגול, חניכה, וטיפולי יום יום בתינוק. 

 

במילים אחרות הטיפול בתינוק חדש פותח מפות נוירולוגיות חדשות במוחינו מתוך "חדרים סודיים" שצצים בדיוק בשביל מטרה אבולוציונית מדהימה זו -הורות והמשך קיום המין האנושי.