אני ענבל ברק, נשואה + 3, מאבחנת ומדריכה להתפתחות תינוקות ופעוטות, מנחת סדנאות להורים ותינוקות, חוגי תנועה לילדים, הדרכות פרטיות ליולדות ושיעורים

פרטיים לטיפול בקשיים או עיכובים התפתחותיים. מקימת מרכז "ספרטף" שפועל בכפר סבא משנת 2010.

 

 

סיימתי לימודי אדריכלות בהצטיינות באוניברסיטת ת"א ולאחריהם עבדתי במשך כמעט 3 שנים כאדריכלית בחברה קבלנית. נהניתי ממשכורת יפה ותנאים נלווים שלרוב לא מאפיינים את תחילת דרכם של אדריכלים צעירים. 

 

ההתלבטויות החלו עוד בזמן לימודי האדריכלות, רק שאז חשבתי שהמחשבות עולות עקב הלימודים הקשים והאינטנסיביים. לאחר סיום הלימודים שוב עלו התלבטויות - האם זה באמת מה שאני רוצה לעשות. אבל לאור העובדה שחרקתי שיניים במשך 5 שנות הלימודים ועוד סיימתי בהצטיינות, המחשבה של "לזרוק את כל זה לפח" גרמה לי כן להמשיך בתחום. התקבלתי כאמור למשרה טובה, תפקיד שמתאים לי. 

הרגשתי ש"הגעתי לנחלה" מכל הבחינות – גם מקצועית וגם אישית, במיוחד אחרי שילדתי את בתי הבכורה ועברנו לדירה חדשה. אחרי שנתיים בתפקיד הייתי מאד מוערכת בעבודה והיו לי לא מעט פרויקטים תחת חסותי, העבודה היתה מאד אינטנסיבית, כולל סופ"ש, נתתי את כולי במיוחד לאור העובדה שהייתי כבר אמא והרגשתי שאני צריכה להוכיח שזה לא פוגע ביכולותיי המקצועיות. 

לאורך כל התקופה עדיין עלו בי מדי פעם ההתלבטויות – האם אני נמצאת במקום שנכון לי. כי אולי אני טובה במה שאני עושה ואולי זוכה להערכות, אבל האם אני נהנית

מזה.

בשלב מסוים התחלתי להרגיש לא טוב, אבל המשכתי לעבוד כרגיל. לקחתי כדורים וכל מיני טיפות, אבל לא העזתי לעשות הפסקה ולנוח ולא הלכתי להיבדק. רק לאחר חצי שנה החלטתי שאני חייבת לבדוק מה קורה איתי ועד מהרה גילו שאני כבר חצי שנה חולה ב"מחלת הנשיקה". 

הרופאה הורתה לי לשכב במיטה ולנוח במשך 3 שבועות. באותו הרגע הבנתי שקיבלתי מתנה – אפשרות לעשות "פאוזה" בחיים שלי ולהחליט מה אני באמת רוצה לעשות כשאהיה גדולה.

 

במהלך 3 השבועות בהם נאלצתי לנוח עשיתי ממש חקר עצמי עמוק. עשיתי רשימה של מקצועות שרציתי לעסוק בהם כשהייתי ילדה לפני כל מסיחי הדעת כמו – משכורת, יוקרה, משכנתא, ילדים, מה אנשים יגידו... – מורה, גננת, רקדנית. חשבתי על כך שכל חיי תמיד מצאתי את עצמי במקום של הדרכה והובלה - בבית הספר, קצינה בצבא, מדריכת ספורט, אחראית הדרכות בעבודה.

הגעתי למסקנה שאני צריכה לעסוק במשהו שמחבר בין – הדרכה, גוף וילדים. 

חשבתי ובדקתי לגבי כל מיני מקצועות המקשרים את שלושת התחומים האלו, אבל ברגע שנזכרתי ב"צעד ראשון" והגעתי למכללה המכשירה מדריכים להתפתחות תינוקות וילדים – הבנתי שמצאתי את מה שחיפשתי.

תוך שבוע נרשמתי ללימודים ובמקביל התפטרתי מהעבודה כאדריכלית. ידעתי שאני הולכת לממש את הייעוד שלי בדרך הכי טובה וכל האמצעים כשרים – התחלתי לעבוד כנציגת שרות לקוחות, צמצמנו הוצאות בבית והשקעתי את כל כולי בלימודים. 

בשנת 2010 סיימתי את הלימודים בהצטיינות והתחלתי להדריך גם בקורסים במכללה ולהכשיר סטודנטים לעבוד בתחום וגם בטיפולים במרכז "צעד ראשון" כמדריכה. במקביל המשכתי ללימודי ההמשך – התפתחות ילדים. 

על מנת לצבור ניסיון ולהתמקצע עבדתי גם כמלווה התפתחותי בגנים והעברתי פעילויות לאימהות ותינוקות בקניונים. החלום שלי היה להקים מרכז סדנאות וחוגים בעירי, כפר סבא ולכן לצד כל אלו פתחתי את מרכז "ספרטף". 

עד מהרה השמועה עשתה לה כנפיים והחלו להגיע לסדנאות והחוגים אימהות רבות כך שהלו"ז שלי התמלא בפעילות ב"ספרטף" ובהדרכות והשיעורים הפרטיים, ויתרתי על כל שאר הדברים ומיקדתי את עבודתי רק באלו. 

עד היום התקיימו בספרטף למעלה מ-170 סדנאות והשתתפו בהן למעלה מ-1,000 תינוקות וילדים. כיום מגיעות לסדנאות, להדרכות ולשיעורים אימהות מכל הארץ, והרבה מאלו שלא יכולות להגיע עוקבות אחרי הדברים שאני מעלה וכותבת בעמוד הפייסבוק שלי, מתכתבות ומתייעצות איתי. יש לי בלוג מקצועי באתר "סלונה", ובקרוב גם ערוץ ביו-טיוב דרכו אוכל להגיע לכל אמא שתחפוץ בכך.

 

לימודי התפתחות תינוקות עד גיל שנתיים ולימודי התפתחות ילדים מגיל שנתיים עד גיל שש. במקביל השתתפתי בסדנאות, בקורסים וימי עיון בנושאים שונים הרלוונטיים לתחום שלי.

לא פשוט. זה דורש שינוי מחשבתי. קודם כל, את כבר לא חלק ממערכת, לטובה ולרעה. את אדון לעצמך, שלפעמים זה נחמד כי אין לך מישהו מעלייך, אבל מצד שני הכל באחריותך – מה שלא תעשי, לא יתבצע. את צריכה להניע את עצמך בכל בוקר מחדש, לדרבן את עצמך, גם אם לפעמים אין לך כוח, את מבואסת, או בא לך שמישהו אחר יעשה את העבודה. בנוסף, את עוברת ממצב בו יש לך משכורת מובטחת בסוף כל חודש, למצב בו את עובדת ומשקיעה עבור כל שקל שנכנס לך לחשבון הבנק. מצד שני, ככה את מעריכה יותר כל שקל שנכנס ואת גם יכולה לטפוח לעצמך על השכם.

 

וואו... אני יודעת שמהצד זה נראה חלום, אבל זה לא באמת ככה. בואו נתחיל מעצם העובדה שבגלל שיש לי עסק אני עובדת 24/7, גם אם זה רק במחשבות. מכיוון שהכל עליי אי אפשר להימנע לחלוטין ממצב בו אני נמצאת עם הילדים אחה"צ, אבל אני לא חושבת על הסדנה שמתחילה מחר או על הפרסום שאני צריכה להוציא וכו'. חוץ מזה, שהיום בעידן הפייסבוק והוואטסאפ, אני כל הזמן מקבלת הודעות ומסרים, גם מעבר לשעות העבודה המקובלות ולכן אני כל הזמן עובדת על עצמי על להפריד בין ההתייחסות אליהן להתייחסות לילדים (שלא לדבר על כך שאני עובדת עם אימהות לתינוקות שלעיתים ממש זקוקות לעזרה שלי דווקא בשעות האלו). ובנוסף - זה נראה שבגלל שאני קובעת את הלו"ז שלי, אני יכולה לשנות אותו בכל רגע נתון ואני גמישה במידה ופתאום אחד הילדים חולה, נשאר בבית, צריך לקחת אותו לבדיקה – ממש לא! לסדנאות שלי יש לו"ז קבוע ואם אני מבטלת סדנה או שיעור, אף אחד לא יעביר אותה במקומי ובסופו של דבר אני אצטרך איכשהו לפצות על הזמן שנלקח ממני, בין אם זה בהשלמה במועד אחר או בין אם כספית.

 

יתרון – אני אדון לעצמי. מחליטה מה יותר מתאים לי מבחינה מקצועית ומה פחות.

חסרון – אם אני לי מי לי. אני לבד במערכה, וחייבת כל הזמן לדחוף את עצמי לעשייה. 

 

להיות עצמאית - זה לא תמיד קל...

 

דבר ראשון, כדי להגיע להצלחה ולשמור עליה, את חייבת באמת לאהוב את מה שאת עושה ואת חייבת להיות ממש טובה בו.

זה משהו שהבנתי ממש בהתחלה ואני בטוחה שההצלחה שלי הגיעה משם – התשוקה למקצוע תוביל אותך לעשיה, תרומם אותך גם בימים היותר טובים וגם בימים הפחות טובים.

והמקצועיות? לטווח הרחוק אי אפשר לעבוד על אנשים – את חייבת להיות סופר מקצועית בתחומך.

בנוסף, צפי לדרך של עליות ומורדות, הצלחות וכישלונות. חבקי את ההצלחות, ונסי לשחזר ולהבין מה הוביל אליהן. זכרי לחבק את הכישלונות והטעויות בשתי ידיים

וללמוד מהם, הם אלו שיובילו אותך להצלחה הבאה.

 

לדף הפייסבוק של ספרטף: Www.facebook.com/inbalbarak.co.il