במתחם החנויות הוירטואלי שלנו: mamy boutiqe  מציצים אלינו בין הפריטים, ינשופים צבעוניים וחישוקי רקמה בעבודת יד, שמיד משרים עלינו מצב רוח נאיבי וחמים- כמו בבית שגדלנו בו פעם.  ביקשנו מהמעצבת לספר לנו מי ומה עומד מאחורי המותג. כמו שאומרים: לא נגענו...

 

 

 

 

 

היי, אני עדיה ברקוביץ, בת 41, נשואה ואמא ליובל, מתבגר בן 14.5 על הרצף האוטיסטי וגאיה, ג'ינג'ית מקסימה בת 6.5 שעולה לכיתה א'.

 

אחרי הצבא חיפשתי עבודה קלילה, עד שאחליט מה אני רוצה לעשות עם עצמי ומצאתי אותה כמזכירה במשרד הכרויות (ולתשובה המתבקשת, לא, לא שם הכרתי את בעלי - אנחנו יחד מגיל 15, היינו שכנים מאז הילדות). תוך כדי עבודה למדתי בקורסים לגרפיקה ממוחשבת והתחלתי לעשות גם עבודות גרפיקה למשרד בו עבדתי וכך יצא שהעבודה הקלילה הפכה לעבודה הקבועה שלי.

 

השינוי נכפה עליי כשהמשרד בו עבדתי נסגר ומצאתי את עצמי מחפשת עבודה חדשה. מהר מאוד גיליתי שאני בהריון, הפסקתי לחפש עבודה והתחלתי לקבל מדי פעם עבודות גרפיקה כפרילנסרית. זה לא היה משהו מאוד קבוע ולמען האמת בשלב הזה הייתי עסוקה בהריון וברעיון להפוך לאמא בפעם הראשונה בחיי...

מאז שאני זוכרת את עצמי, תמיד יצרתי...כילדה למדתי בכיתת אומנות בביה"ס ואח"כ כנערה יצרתי בפימו, רקמה, ציור וכו', לכן היה טבעי מבחינתי לעצב את המוצרים המשלימים לחדר התינוקות וליצור למען הבייבי הפרטי שלי וזה מה שעשיתי במהלך ההריון.

 

כשיובל נולד, הפסקתי ליצור והייתי אמא במשרה מלאה, כשהוא היה בן שנתיים תקף אותי שוב פרץ יצירה ובמהלך השנתיים הבאות יצרתי בשביל הכיף, מכרתי עבודות לחברים ובירידים ובעיקר מילאתי את הבית שלנו בעיצובים שלי.

כשיובל היה בן ארבע, הקשיים התחילו להתגבר, הוא עבר אבחונים וטיפולים והפסקתי ליצור כדי להקדיש לו את כל הזמן והאנרגיה.

ארבע שנים מאוחר יותר נולדה גאיה וכמה חודשים לאחר מכן, תוך כדי חיפוש אחרי משהו שיעשה לי טוב לנפש, התוודאתי לעולם הסקראפבוקינג ונסחפתי לתוכו בעיקר בשביל הנשמה. 

ההתעסקות המחודשת ביצירה, ניערה אותי והפיחה בי חיים חדשים (אחרי שנים של התמסרות לטיפול ביובל, קצת שכחתי מעדיה), גיליתי תחומי יצירה חדשים שלא נגעתי בהם קודם כמו תפירה וזה הוביל ליצירת בובות הינשופים הראשונות שלי...

 

בובות הינשופים גררו תגובות נלהבות וחברות קרובות דחפו אותי לפתוח את החנות הראשונה שלי באטסי. 

הרעיון מצא חן בעיניי, עשיתי שיעורי בית בכל הקשור בפתיחת חנות באטסי והתחלתי להעלות לחנות בובות ינשופים, בתחילה הינשופים שלי היו ינשופי לבד צבעוניים וחמודים ולאט לאט התחלתי "להאניש" אותם ולתת להם תכונות אופי או ליצור אותם בהשראת מקצועות או תחביבים.

כך נוצרו ינשוף קופידון, ינשופי חתן וכלה, ינשופי מטריושקה, ינשוף פיראט, ינשופת פיית השיניים ועוד...

הינשופים הייחודיים האלו הפכו למעשה לסימן ההיכר שלי.

בהמשך התחלתי לעשות הזמנות אישיות של עצי משפחה בהתאמה אישית, כשהינשופים היושבים על העץ או הענפים הם בהשראת מקבלי המתנה, בין אם במראה ובין אם בתכונות אופי שניתן לתת להם ביטוי ויזואלי.

קיבלתי תמונות ומידע מהלקוחות ויצרתי עצי ינשופים בהשראתם של מקבלי המתנה. קיבלתי תגובות מדהימות על הינשופים האלו.

במקביל לעיצוב הינשופים, התחלתי ליצור גם חישוקי רקמה אישיים (להולדת תינוקת, לחתונה ועוד) שהפכו למוצר נמכר מאוד ופתחתי גם חנות במרמלדה מרקט ואח"כ בפיקארדו לקהל הישראלי.

אני מאוד אוהבת לקוחות שמאתגרים אותי ובאים עם רעיון חדש, זה מוציא אותי מהשבלונה של המוצרים שאני מכינה ופותח לי כיוונים נוספים ורעיונות חדשים ליצירה.

 

אני מאוד אוהבת ליצור פריטים בהתאמה אישית, להכיר את הנפשות מאחורי הפריט ולהרגיש את החיבור האישי אליהם, אני חושבת שזה עוזר לי ליצור את הפריט המושלם עבורם.

למרות שניתן למצוא אצלי גם פריטים שאינם בהתאמה אישית, אני אוהבת במיוחד את ההזמנות האישיות...אלו שמאתגרות אותי ואלו שיש סיפור מאחוריהן. אני למעשה יוצרת זכרונות בחוט ומחט.

ולגבי שם המותג, זה למעשה חיבור שמות ילדיי, יובל הבכור קיבל את הכינוי בולי מהדוד שלו וזה נדבק ולקטנה קוראים גאיה...אני יודעת שזה נשמע כמו קלישאה אבל הילדים שלי ויובל במיוחד, מלמדים אותי המון על עצמי, על הכוחות והיכולות שלי ואני מאוד מחוברת אליהם, המותג שלי נולד מתוך האמהות ונבנה תוך כדי גידולם.

 

 

במקרה שלי, אני מרגישה ששילוב בין הורות לעבודה הוא לא פשוט. 

למרות שיובל משולב בבי"ס רגיל עם סייעת, אני צריכה להיות זמינה עבורו.

לא פשוט לשלב ילד אוטיסט בבי"ס רגיל כשאין מערכת מותאמת והבנה לצרכים האמיתיים, לכן אני עמוד התווך של יובל בתוך המסגרת הזו.

זה אומר שאני צריכה להיות זמינה בשבילו כדי לצאת איתו לטיולים או שאר פעילויות חוץ בית ספריות כי הוא מסרב לצאת עם הסייעת, זה אומר להיות פנויה פיזית ורגשית לשיחות/הודעות טלפון שלו בימים שקשה לו בביה"ס וזה אומר להכיל אותו ולעזור לו לעשות סדר בבלגן גם כשהוא חוזר הביתה.

כמובן שיש גם את גאיה שהיא עוד קטנה וצריכה עדיין תשומת לב, מעבר לעובדה שהיא אחות של וזה כשלעצמו מצריך התייחסות.

למרות שקבעתי לעצמי את שעות העבודה במקביל לשעות בהן הילדים במסגרות הלימודיות, לא תמיד אני מצליחה "להתאפס" ולחזור לעבודה אחרי שיחות טלפון עם יובל וזה משבש את שגרת יום העבודה שלי, מה שאומר שלפעמים צריך לעבוד גם בערב אחרי שהילדים הולכים לישון.  

 

אחד היתרונות הגדולים בעבודה של הוא הזמינות לילדיי, זה משהו שחשוב לי מאוד.

יתרון נוסף הוא העובדה שאני הבוס של עצמי, קובעת ומחליטה מי מה ומתי, אבל לפעמים זה גם חסרון כי צריך שליטה עצמית מאוד גבוהה, כדי לא להתפתות לעשות דברים מחוץ למה שהגדרתי, למשל...לא לטפל בבית בזמן שקבעתי כזמן עבודה. 

חסרון נוסף הוא העובדה שהמקרר זמין לי בכל שלב ושעה! שוב, משמעת ושליטה עצמית גבוהה...

עוד דבר שהוא מבחינתי יתרון זה היכולת לעבוד במה שאני אוהבת, להנות מרגעי היצירה ולהתענג על התגובות מהלקוחות.

 

 

ההמלצה שלי, אם החלטת להיות עצמאית ואת יודעת שתעבדי מהבית לפחות בשלב ראשון, קבעי לך סדר יום ברור שכולל בתוכו את כל המטלות היומיומיות שלך. נסי להצמד לסדר היום שקבעת עד כמה שניתן. העזרי בלוח תכנון שיהיה מול העיניים אם זה מה שעוזר לך ועשי הפרדה בין העבודה לחיי הבית.