אף אחד לא ממש הכין אותנו לרגע הזה. לרגע שבו נצטרך להתמודד עם הדילמה הכל כך עמוקה ולפעמים קורעת בין הרצון למימוש עצמי כאם מסורה הדואגת, תומכת ו"נמצאת שם" בשביל ילדיה לבין מימוש עצמי כאדם בעל תחומי עניין ושאיפות להצליח או במילים אחרות להיות "לאשת קריירה".

מאת: עו"ד שירלי גלאור, מאמנת אישית מנהלת פורום אמהות וקריירה

אף אחד לא ממש הכין אותנו לרגע הזה. לרגע שבו נצטרך להתמודד עם הדילמה הכל כך עמוקה ולפעמים קורעת בין הרצון למימוש עצמי כאם מסורה הדואגת, תומכת ו"נמצאת שם" בשביל ילדיה לבין מימוש עצמי כאדם בעל תחומי עניין ושאיפות להצליח או במילים אחרות להיות "לאשת קריירה".

 

ראשית היינו אמהות. הנשים, עוד בתקופה הקמאית, התעסקו רק בתחום הבית, בהבאת ילדים לעולם ובגידולם. הגברים הם שיצאו לצוד ולהלחם בשבטים אחרים. אחר כך (הרבה אחר כך) באה האורבניזציה והתיעוש שהביאו לצורך למצוא פרנסה מחוץ לבית, וזה כלל גם את הנשים. בנוסף באה הטכנולוגיה שהקלה על האישה את עבודות הבית.  ואי אפשר שלא להזכיר את המצאת הגלולה למניעת הריון אשר תרמה את חלקה בכך שלראשונה יכולה האישה לתכנן את גודל המשפחה ואת הזמן הרצוי לה להיכנס להריון.

 

ואז באו המאבקים לשינוי מעמד הנשים, ממאבק למתן זכות בחירה לנשים ועד לתנועות הפמניסטיות רבות העוצמה של ימנו. המאבקים, גם אם עדיין הוא לא תמו, חוללו מהפכות.  יותר ויותר נשים מונו לניהול בדרגי ביניים ואף למעלה מכך, ונשים רבות פנו לעולם העסקים. 

 

ומכאן סלולה הדרך, ליום עבודה שגרתי של אם שהיא גם אשת קריירה אשר נראה בערך כך:

 

הבוקר מתחיל בלחץ: לארגן את הילדים, להכין כריכים, להתארגן  לעבודה, לפזר את הילדים, להגיע למשרד  ולהראות כאילו שהיא מלאת אנרגיה. 

יום העבודה ממש בלחץ: לאכול במהירות, בקושי לדבר עם הקולגות ולצאת בריצה מהמשרד כשמבטיהם של הגברים שבמשרד נעוצים בה.  להיות האחרונה שאוספת את הילדים או להתנצל בפני המטפלת שהיא אחרה לשחרר אותה.

אחר הצהרים הלחץ בעיצומו: לדבר בטלפון כשהיא עם הילדים בענייני עבודה, לעשות בו זמנית את עבודות הבית, לעזור לילד בשיעורים, לשבת עם הקטנה לשחק, להסיע לחוג, להכין אוכל למחר.

הערב והלילה מתישים: לסיים עבודה שלא הספיקה במשך היום, ועוד לא דיברנו על  להקדיש לזוגיות.  

והכי מתסכל לדעת שמחר יהיה בדיוק אותו הדבר...

 

ובנוסף אנו מגלות בעצמנו כשרון שלא ידענו על קיומו: כשרון הלהטוטנות. כשרון שמביא את הסובבים אותנו לחשוב שאנו גם אמהות מסורות ודואגות (כי אנחנו מביאות עוגה שנראית כאילו היא אפויה אבל היא בעצם קנויה או אנחנו מצטרפות  לטיול בית הספר אבל בעצם מדברות בטלפון בענייני עבודה) וגם נשות קריירה מסורות (כי אנחנו נעשה "שמיניות באוויר" אבל לא נסרב לפגישה שנקבעה לשעות אחר הצהרים).

 

וכן, יש בן זוג אוהב ומסור. וכן הוא ישתדל לעזור, במגבלות העבודה שלו: הוא ייקח לבית הספר והוא אפילו, אם ממש יש מזל, יבוא לשמור על הילדים אם יש פגישה חשובה אחרי הצהרים במשרד. אבל, וזה אבל גדול מאד , הוא "עוזר". האחריות לדאוג לילדים ולבית תוך פיתוח או שמירה על קריירה משל עצמה נופלת, במרבית המקרים, על האישה. 

 

אז מה אנו באמת רוצות? להיות אמהות טובות ומסורות? להיות נשות קריירה מצליחות? או שאולי לא חייבים בכלל לבחור ואפשר לשלב בין אמהות וקריירה?

 

כדי להשיב על שאלות אלו, יש ראשית, לאמץ את מילת המפתח "איזון": איזון בין אמהות לקריירה,  בין רצוי למצוי, בין נתינה לעצמאות, בין  ביחד ולחוד, בין אפשרי לחלום. אין איזון אחד ואין איזון נכון. כל אישה אשר תתבונן פנימה, בצורה מפוקחת ורציונלית תוכל למצוא את האיזון הנכון עבורה.  

 

הצעד הראשון בדרך לאיזון הוא ללכת מהסוף להתחלה, כלומר לחשוב במושגי חזון ולמצוא אותו. החזון הוא מצב החיים המתאים ביותר ואשר לפחות מנקודת ראות של היום זהו מצב "שיא ההצלחה".  אלו אינן "מילים גדולות". אלו מילים אשר אפשר ורצוי לצוק להן תוכן,  בשלב ראשון רעיוני ואחר כך מעשי- ביצועי.

 

החזון האישי,  המיוחד לכל אישה, יכול להיות לעוד שלוש שנים, חמש או אפילו עשר שנים מהיום.  לאחר מציאת החזון , הצעד הנוסף הוא בחינת  הדרכים בהם ניתן לממש  את החזון בדרך המיטבית. כמובן שיש יותר מדרך אחת להגיע אל אותה מטרה ויש  לבחור את אותה דרך המתאימה ביותר לאישיותה, לעקרונות הפעולה שלה ולחסמי ההצלחה שלה. 

 

כמובן שבן-הזוג צריך להיות שותף לתהליך ואף לתמוך בו. לולא התמיכה התהליך יהיה קשה  יותר, אם כי לא בלתי אפשרי. הדרך שתבחר תסייע גם בידי אותה אישה לעמוד באסרטיביות מול קולגות או המנהלים בעבודה ולהציב להם את הגבולות. היא תעשה את זה כשהיא שלמה יותר עם עצמה שכן מצאה את האיזון הראוי עבורה.

 

לאחר מציאת הדרך למימוש החזון, יש לבדוק מהו המחיר הנדרש להוציא לפועל את הדרך ולהתקרב לחזון, והאם היא מוכנה לשלם את המחיר. במילה "מחיר" אין הכוונה כמובן למחיר כספי (אשר גם הוא משמעותי). המחיר בו מדובר הוא מחיר רגשי, נפשי.  

 

ייתכן ובסוף התהליך נגלה שהתשובה היא שלילית – אבל זו תשובה שהאישה תהיה שלמה אתה ותפנים אותה ובכך תסייע בידה למצוא איזון אחר, אשר מתאים יותר לשלב זה של חייה. 

 

אני הייתי שם ואני יודעת, מכירה והתמודדתי עם השאלה. מצאתי את עצמי עוסקת בחשבונאות של "כמה הייתי עם הילדים וכמה לא הייתי אתם". מצאתי את עצמי מסכימה לכל ישיבה שהתקיימה אחרי הצהרים כדי להצליח ולהתקדם בעבודה ואז עלו רגשי האשם והתסכול. אני מצאתי את הדרך שהיא נכונה עבורי. ואני מאמינה שכל אישה יכולה למצוא את הדרך הנכונה עבורה, אם רק תתבונן פנימה לתוך עצמה.