רבות נכתב ונאמר על משברי הזוגיות אחרי לידה שנובעים מכך שהזוג נשאב לתפקידי ההורה. מצבים אלה שכיחים בעיקר לאחר כניסת ילד ראשון לחיי הזוג והצורך העז להיענות לכל צרכי התינוק החדש. כאשר לא מתקיימת חזרה ליסודות זוגיים בריאים בטווח זמן של שנה, הדבר אמור להדליק נורות אזהרה בקרב בני הזוג.

רבות נכתב ונאמר על משברי הזוגיות אחרי לידה שנובעים מכך שהזוג נשאב לתפקידי ההורה. מצבים אלה שכיחים בעיקר לאחר כניסת ילד ראשון לחיי הזוג והצורך העז להיענות לכל צרכי התינוק החדש. כאשר לא מתקיימת חזרה ליסודות זוגיים בריאים בטווח זמן של שנה, הדבר אמור להדליק נורות אזהרה בקרב בני הזוג. היועצת הזוגית אסתי תירוש טוענת כי תיאוריות ההורות משנות ה-80 וה-90 גרמו לנזקים קשים לזוגיות. לדבריה, הזנחת טיפוח הזוגיות, והתייחסות אליה כמשנית לעומת עול גידול הילדים, היא בין הגורמים העיקריים להתפרקות הזוגיות בימינו.

 

לדברי היועצת הזוגית אסתי תירוש ממקימות מרכז דואט לטיפוח הזוגיות, בשלב שלאחר הלידה קיימת עדיין אהדה והבנה בין רוב הזוגות, ונכונות לספוג הזנחה זוגית זמנית,  וזאת מתוך הבנה כי קיים קושי אובייקטיבי למצוא איזון עקב השינויים הדרמטיים. אך בזוגות רבים הנסיגה הזמנית לתפקיד 'האבא' ותפקיד 'האמא' מתקבעת חלקה או כולה, ויוצרת בעיות זוגיות קשות וסבוכות.

 

לא חזרתם למודל של זוג? – נורת אזהרה

ניצה לוי מאמנת זוגית ממקימות מרכז דואט, טוענת כי בזוגיות בריאה יתרחש תהליך של התארגנות ובניית תא משפחתי חדש הכולל הורים וילד, תא בו ההורים מהווים זוג עם כל המשמעות הייחודית והאינטימית של המושג.

כאשר תהליך החזרה הצפוי לא מתרחש ולא מתקיימת חזרה ליסודות זוגיים בריאים, כלומר כאשר למשל סיפוק צרכי הילד גורם להזנחה מוחלטת של צרכי בן הזוג השני, הדבר אמור להדליק נורות אזהרה בקרב בני הזוג, מפני שהמשמעות היא קרוב לוודאי משבר זוגי קרב או קיים. ניתן להגדיר את הבעיה כתפקוד יתר הורי.

"נורות אזהרה אמורות להתחיל להבהב גם אם עדיין אין רצון של בן או בת הזוג לקיים יחסי מין וזאת לאחר תקופה ממושכת של עיכול התא המשפחתי החדש" אומרת לוי. "כמו כן, בעיות תקשורת זוגית, כאשר אחד מבני הזוג לפחות לא מגלה תשומת לב ורגישות למשנהו, אמורה אף היא לשמש אזהרה".

 

"התאוריות של שנות ה-80 וה-90 החריפו את הבעיה"

לדברי אסתי תירוש, מה שתרם שנים רבות לתפקוד היתר ההורי קשור לגישות ולתיאוריות הפסיכולוגיות של שנות השמונים והתשעים, אשר הטביעו את חותמן אצל רבים עד היום. אלה שנים בהן ניתנה חשיבות עליונה לילד, והתיאוריות הללו העמידו את גידולו במרכז, והדגישו את חשיבות השנים הראשונות בעיצוב נפשו, תוך שימת דגש על תרומת הסביבה להתפתחותו הקוגניטיבית.

לדבריה ה"מתכונים" לחינוך וגידול הילדים והעמסת האחריות על ההורים לחנך "נכון" את ילדיהם, גרמה לזוגות רבים לייצר מאמץ רב על מנת 'להיות בסדר', על חשבון האינטימיות ובניית הזוגיות.

ריבוי המטלות והשאיפה לשלמות בצד ההורי, תוך המשך מרוץ הקריירה הדורשני, דוחקים מן הסתם את הזוגיות למקום נמוך במדרג החשיבות. אז מתחיל להיווצר ריחוק, ניבעים בקיעים בזוגיות, ומתעוררות שאלות לגבי המשך הדרך המשותפת.

'אני זוכרת את עצמי" אומרת אסתי תירוש  "בשנים בהן הייתי אימא צעירה וסטודנטית לחינוך. הייתי משוכנעת שמה שלא יקרה ב-6 השנים הראשונות לגידולו של בני, לא יקרה לעולם. זה כמובן הכניס אותי למוטיבציה וללחץ בלתי רגילים לדאוג לפיתוחו הקוגניטיבי, האישיותי והחברתי של בני. לא הנחתי לו להניח קובייה על קובייה בלי להגיב באין ספור חיזוקים וקריאות התפעלות. הייתי כפייתית בעניין קריאת ספרים וטקס ההשכבה. דאגתי למינון נכון של מפגשי חברים ויצאתי מעורי להפוך כל יום הולדת לאירוע השנה!

בהמשך כמובן שלא חסכתי זמן, אנרגיה וכמובן לא מעט כספים על כל משחק חדש שיצא לשוק, כל הצגה חדשה בעיר ועל אין ספור חוגי העשרה, וכאשר יש לכם שלושה ילדים ואתם ממשיכים באותו הקו – הדבר הופך למתיש מאין כמוהו, ולא נישאר לכם זמן לא לעצמכם ובודאי גם לא לזוגיות. כשאני מסתכלת לאחור בזמן אני רואה בתקופה הזו את 'עידן הילדים', ואני שמחה שלמרות הגישה הזו הצלחתי לא לשלם בשלמות נישואיי . אבל לא פעם זה היה קרוב. והשאלה אם המחיר לא יכול היה להיות כבד מידי?"

 

זוגיות ברת קיימא – היסוד היציב ביותר בפסיכולוגיה של הילד

"לאחרונה אנו שומעים רבות על תנועה בפסיכולוגיה המחזירה אל ההורים את הסמכות, שמדגישה את חשיבות הצבת הגבולות ושמירה על מסגרות חוקים ומסורות" אומרת ניצה לוי. "נראה כי המאה ה-21 תחזיר לנו קצת את השפיות ותעמיד הפעם את הזוגיות במרכז. כי איך נצליח לגדל ילדים בריאים בנפשם, בטוחים בעצמם וכאלה שמסוגלים לפתח קשרים ויחסים לאורך זמן –אם לא נגדל אותם בסביבה משפחתית, יציבה ותוך כדי התבוננות במודל של קשר זוגי בטוח ואוהב".

לא נצא תמיד ובכל מחיר לכל אירוע או טיול בהרכב משפחתי. לא נאפשר לילדים עד גיל בר מצווה לישון במיטת ההורים. נדאג שחלק משמעותי מזמננו הפנוי יוקדש רק ל'יחד' שלנו ההורים. לא נרגיש אשמים ל'בזבז' את כספינו על הצרכים  שלנו כזוג, גם אם זה במחיר חוג נוסף לילדים. במאה ה-21 נוכל להרגיש הורים טובים באמת אם לא נטלטל את הילדים בגרושים מכוערים. אם לא ניאלץ אותם לבחור את מי להצדיק ועם מי להיות. נרגיש הורים  טובים יותר אם לא נאלץ את הילדים להסתגל למציאות מפוצלת של שני בתים, הורים חורגים וחרדות שקשורות לעתידם כבני זוג. אל לנו לשכוח שבן הזוג שלנו היה שם לפני שהילדים הגיעו והוא אמור להישאר איתנו  הרבה אחרי שהם עוזבים את הבית (ורצוי שזה יקרה לפני שהם בני 30).

"גם הפסיכואנליטיקאי ורופא הילדים דונלד ויניקוט מעניק בגישתו להורים פרופורציות ראויות" אומרת תירוש. "בתיאוריה שלו על ה'אימא הטובה דיה' ויניקוט מנסה לעצור את המרוץ הסיזיפי להשגת התואר האימא המושלמת, עוזר בהפחתת רגשות האשמה ההוריות, ומדגיש את חשיבות החשיפה של ילדינו לתסכולים וזאת כדי לעצב את אישיותם  ויכולת ההתמודדות שלהם עם החיים".

 

תפקוד יתר הורי – פתרונות אפשריים

"המתנה הטובה ביותר שאב או אם יכולים לתת לילדיהם היא זוגיות בריאה בין ההורים" אומרת תירוש. "היסודות הללו הם הבונים חיים מאושרים לילדים כבוגרים, והם יותר חשובים בהרבה מהשכלה רחבה או מרמת חיים גבוהה. את הגישה הזו אנחנו מנסים להטמיע בכל זוג שמגיע אלינו לטיפול".

"אמנם המשבר והרס ההרמוניה הזוגית מגיעים כולם ממקום טוב של דאגה לצרכי הילד" אומרת ניצה לוי, "אך עדיין חשוב לזכור שגם לבן הזוג יש צרכים רגשיים ותקשורתיים, וגם הם צריכים למצוא את פתרונם בתוך התא המשפחתי החדש".

לדברי אסתי תירוש, הפתרון להתקבעות המסוכנת בתפקיד ההורי הוא בין השאר לא לפחד לחזור ליסודות הילדותיים. "דווקא לאחר לידה יש לזכור ולקבל כי כל אחד מבני הזוג הוא קודם כל אדם ולפעמים אפילו ילד עם צרכים ורצונות שיש לספקם, ורק אחר כך נמצא בתפקידו כהורה". תירוש מכנה זאת "לגיטימציה להתיילדות" – כלומר הכרה בצרכים אלו במקביל לתפקיד ההורה שבן הזוג ממלא.

בכדי לשמור על התא הזוגי, ממליצה תירוש על  פעילות משותפת של בני הזוג לבדם, ניהול שיחות ללא התעסקות תמידית ודיווח על מצב הילד, וכמובן הבנה כי טוטאליות של אחד ההורים בדאגתו לילד תביא למצב ההפוך, לנטרול ההורה השני והגדלת הפער התקשורתי והרגשי בין בני הזוג.

כדי לא למצוא את עצמנו בחלל ריק, עם אדם כמעט זר שחי בעולם משלו- כדאי לא לאבד בדרך את החיבור , את חדוות  ה'יחד'  ואת הסיבות שעוררו אותנו מלכתחילה להתאהב.

מצאו היום כל דרך לשמור ולטפח את הזוגיות. פנו לכם זמן, אנרגיות וכסף לבלויים, לשיחות ולחוויות משותפות, יזומות ומתוכננות. אולי זה לפעמים יראה כדרך מאולצת ומלאכותית, אבל אם זו הדרך הנכונה להשגת המטרה של זוגיות מאושרת, לדעתנו שווה לוותר לפעמים על הספונטאניות ה"קדושה" על מנת לבסס הרגלים זוגיים בריאים.