תרשו לי להפיל פה פצצה. בגידות זה עניין הרבה יותר נפוץ ונפיץ ממה שאתם חושבים. נכון שיש זוגות שהם מונוגמים במשך עשרות שנים, אבל יש גם זוגות שמתקשים להיות נאמנים במשך עשרות שנים, עד שהמוות יפריד ביניהם מבלי לפזול הצידה בעקבות שחיקה, שגרה והזנחה של הזוגיות.

מאת: צילה שנהר – יעוץ זוגי ואישי בשיטת המרתון (טיפול קצר מועד וממוקד).

 

תרשו לי להפיל פה פצצה. בגידות זה עניין הרבה יותר נפוץ ונפיץ ממה שאתם חושבים. נכון שיש זוגות שהם מונוגמים במשך עשרות שנים, אבל יש גם זוגות שמתקשים להיות נאמנים במשך עשרות שנים, עד שהמוות יפריד ביניהם מבלי לפזול הצידה בעקבות שחיקה, שגרה והזנחה של הזוגיות.

לפעמים בגידה היא בריחה מזוגיות שהפכה מחלום מתוק ורומנטי לשגרה, שחיקה ושעמום הדדי וכן חוסר איזון בכמות הצורך לסקס בין הגבר לאשה.

אל נשכח  את האבולוציה והביולוגיה הגברית והצורך הגנטי להפיץ את ה dna בין נשים שונות ובל נשכח את הרצון הביולוגי והרגשי של האשה לחדש מדי פעם את "האביר על הסוס הלבן" והצורך שלה למצוא אביר אחר שישפץ את המערה שלה שהוזנחה בינתיים כי בעלה עסוק בכל מיני דברים אחרים וחשובים רק לא בשיפוץ / תחזוקה של המערה והזוגיות.

סביר להניח שבינתיים האביר העלה על עצמו כרס מפוארת, קרחת ובדיחות קרש והוא משתלב יפה מאוד עם כוח המשיכה של כדור הארץ, אך לא עם כוח המשיכה של אשתו שגם פעם היתה צעירה, סקסית ויפה.

גם הגבר וגם האשה מחפשים מדי פעם מישהו שיפיח קצת אקשן בחיי הזוגיות השחוקים שלהם במקרה הטוב או בזירות קרב במקרה הרע.

 

אני יודעת שצרת רבים אינה חצי נחמה וכל אחד שנפגע מבגידה של בן / בת הזוג מרגיש כאילו הוא היחידי בעולם שזה קרה לו. הוא מרגיש בודד ומתבייש לשתף אחרים כי לא נעים לו כביכול להודות בכשלון וכי נורא "פאדיחה".

ומאידך, גם אם משתפים בבגידה את כל העולם, את כל החברים, המשפחה כולל כל ה – 500 חברים בפייסבוק, הרי שגם זה לא בדיוק בריא כי כל אחד מיד נותן עצות שחלקן עצות אחיתופל ורובם מייעצים מתוך הדעות שלהם, מתוך הפחד שלהם זה יקרה או מתוך האגו הפגוע בגלל בגידה שהם חוו על בשרם.

אין ספק שבגידה זה אחד הדברים היותר קשים בחיי זוגיות ואין ספק שזה כואב מאוד לבן הזוג הנבגד אך זה כואב לא פחות לבן הזוג הבוגד. התחושה שמשהו התפספס והוחמץ היא קשה לכל הצדדים.

אני יודעת גם שהנטיה של הלב היא לתמוך בבן הזוג הנבגד ולכעוס על זה שבגד, אך אני רוצה להציג תמונה קצת שונה.

 

אני רואה בגידה כסימפטום של הבעיה ולא כשורש של הבעיה עצמה. הבגידה היא צורת ביטוי לזוגיות לקויה שאיבדה במשך הזמן את עוצמתה וחוסנה.

 

הייתי רעב/ה אז הלכתי לאכול בחוץ

כשאחד מבני הזוג בוגד, הוא למעשה מחפש להשלים "בחוץ" חוסר כלשהו שהוא לא מצליח למלא בזוגיות עצמה. הוא מנסה לשבור את "הרעב" שלו בבית באמצעות אכילה במסעדות מחוץ לבית. יש כאלה ששוברים את הרעב בזה שהם קונים לחמניה ושוקו במכולת השכונתית ואוכלים מהר מתחת לבית ויש כאלה ששוברים את רעבונם בכך שהם יושבים במסעדות גורמה בחו"ל ומשקיעים המון כסף, אנרגיה ומשאבים במילוי הצורך שלהם והחוסר ממנו הם סובלים.

יש המון סיבות לבגידות ויש צורות שונות לבגידה. כל זוג מגדיר זאת אחרת. יש כאלה שמספיק שבן הזוג יסובב את הראש אחרי חתיכה ברחוב והן ירגישו נבגדות ויש כאלה שירגישו נבגדות רק אם יתפסו את בן זוגן על חם.

ב"רעב" אני מתכוונת לכל חוסר רגשי, פיסי, מיני, תקשורתי, טכני שיש בזוגיות. זה יכול להיות רעב לאהבה, לחיוך, לתמיכה, לתשומת לב, אמפתיה או סקס. זה יכול להיות רעב לזמן של בן / בת הזוג, עזרה בבית ובחלוקת התפקידים.

זה יכול להיות רעב להתרעננות בזוגיות, שבירת שגרה והאטה של השחיקה שמכרסמת כל חלקה טובה כפי שמים שוחקים סלע לאורך זמן עד שהוא נעלם לגמרי.

כשיש חוסר איזון או רעב למשהו מסוים והרעב הזה מכרסם לאורך זמן, פתאום מגלים שלא חסרות הזדמנויות לשבור את הרעב הזה מחוץ למסגרת הזוגית. זה הכי קל, הפיתויים נמצאים מכל עבר, צריך רק להושיט יד ולקחת.

זה כמו לשים אדם רעב במאפיה מלאה כל טוב עם בגטים טריים שזה עתה יצאו מהתנור, לחמניות תפוחות, עוגות ועוגיות וכל טוב הארץ. צריך כוחות נפש עצומים כדי לא לקנות משהו להשביע את הרעב כי הפתרון הקל והזמין הוא להוציא את הארנק, לקנות משהו ולאכול.

אבל אליה וקוץ בה. התשלום על דברי המאפה במאפיה לא מסתכמים בכמה שקלים בודדים, התשלום הוא הרבה יותר גדול ואפשר לשלם עליו באיבוד המשפחה, גירושין, חלוקת רכוש, מלחמות עולם, פגיעה בילדים, הוצאות לעורכי דין, כאב רגשי, אלימות, התקפי לב ועוד המון רעות וחולות כשמעגלי ההרס מלווים לאורך שנים ואפילו לכל החיים לא רק את הזוג עצמו אלא מלווים גם את הילדים. הילדים בתורם יהפכו ברבות השנים לבני זוג כשהם נושאים על גבם מטענים קשים בעקבות זוגיות הוריהם שהתפרקה ואת המטענים הללו הם יעמיסו על הזוגיות שלהם.

אני מכירה זוגות שנושאים את כאב הבגידה אפילו אחרי שהתגרשו ונישאו בשנית. הכאב הצורב והמייסר הזה חותך להם את הנשמה וקשה להם להרפות מהכעס והפגיעה הקשה בציפור הנפש הרכה והפגיעה שלהם. את המטען הזה הם סוחבים לזוגיות פרק ב' עם כל הקשיים הנלווים לכך.

 

כמו רנטגן המראה את המקומות הפגועים

מאחר והבגידה מבטאת חסך / מחסור / רעב מסוים בזוגיות, הרי שהיא משקפת כמו רנטגן את נקודות התורפה בזוגיות עליהן ניתן לעבוד ושאותן ניתן לשפר.

מכאן מגיעים לצומת דרכים בזוגיות. האם רוצים לפרק את החבילה כשכל אחד הולך עם הכאב שלו, המטענים שלו והקושי שלו לעבר העתיד ולעבר זוגיות פרק ב' כשהוא סוחב אחריו שק מלא אבנים. או ששני הצדדים לוקחים אחריות מלאה, מתחייבים לתהליך ומתייחסים לבגידה כנורת אזהרה לזוגיות שכרגע לא מתפקדת היטב אבל שניתן לשקם אותה ולשדרג אותה לרמות הרבה יותר טובות. ניתן לקחת את הלימון ולהכין ממנו לימונדה וניתן לקחת את אותו המחסור, לזהות את שורש הבעיה ולטפל בזוגיות.

ניתן להפוך את המכשול הזה לאתגר ולהזדמנות והרווח לשני בני הזוג ולכל המשפחה הוא עצום וגדול. הבחירה היא בידיים שלכם.

 

להתגרש תמיד אפשר, אבל חשבתם על שיקום?

לפרק את החבילה תמיד אפשר, היום האצבע על ההדק היא קלה מתמיד ויעידו על כך סטטיסטיקות הגירושין. אך פירוק מהיר מדי של החבילה משול לבריחה ולחוסר רצון להתמודד. צחוק הגורל מתעתע בנו שוב ושוב ואנחנו מוצאים את עצמנו מתמודדים עם זוגיות פרק ב', ג', ד' כשהבעיות חוזרות על עצמן בגלל שלא פתרנו את הדפוסים שיצרו אותן מלכתחילה. כמה שנברח רחוק נמצא אותן מעבר לפינה כי לא נוכל לרמות את עצמנו ולא נוכל לברוח לאורך זמן. בסוף המציאות טופחת על פנינו ונבין שאי אפשר לברוח מהבעיות אלא להתמודד איתן.