זוגות רבים נאלצים כיום לבלות לפחות את השנה הראשונה לנישואיהם אצל ההורים (ואין זה משנה מאיזה צד). הסיבות המרכזיות לכך נעוצות בבעיות כלכליות, בניית הבית החדש, נוחות, וכהנה וכהנה. בסופו של דבר הכל מסתכם בכסף. מה היתרונות והחסרונות ואיך שורדים את זה?

בשבת האחרונה ביקרתי אצל הוריי בסוף השבוע. שני ימים, לילה אחד וכל כך הרבה טענות/ויכוחים. "אל תעשי כך...", "תעשי כך...", ממתי מגדלים ככה ילדים?...", "כשאת גדלת אצלנו לא אמרנו לך ..." ועוד ועוד...מי לא מכיר/ה את הסיטואציה.

מילא סוף שבוע אחד.

אך מה קורה לכל אותן טענות כאשר זוגות צעירים/הורים טריים גרים אצל הוריהם ולא ביחידת דיור נפרדת בחצר? כיצד מתמודדים עם לחצי החינוך ותפיסות העולם השונות כאשר הם דרים תחת אותה קורת גג?

ובל נשכח את המשפט האלמותי – "כאשר את בבית שלי...".

משפחה מורחבת – משפחה גרעינית

זוגות רבים נאלצים כיום לבלות לפחות את השנה הראשונה לנישואיהם אצל ההורים (ואין זה משנה מאיזה צד). הסיבות המרכזיות לכך נעוצות בבעיות כלכליות, בניית הבית החדש, נוחות, וכהנה וכהנה. בסופו של דבר הכל מסתכם בכסף.

הסידור שנראה בתחילה כרעיון מ-ע-ו-ל-ה, מתגלה אט אט כרעיון שאולי יש לשקול בשנית. אין זה משנה עד כמה הצדדים מסתדרים ביניהם, הלחצים שתא משפחתי שכזה מייצר רבים הם. לא כל שכן כאשר מגיע הנכד/ה הראשון/נה.

השיקול הכלכלי שעדיין נמצא בצד הפלוס של רעיון המגורים אצל ההורים, מתחיל לאבד משקלו על כף המאזניים כאשר שיקולים אחרים כחדירה לפרטיות, ערכים חינוכיים, והתערבות הורית עולים על הפרק.

מהם אם כן השיקולים המרכזיים שעומדים על כף המאזניים הזוגיים?

זוגיות במשקל

•            אין ספק כי מגורים אצל ההורים חוסכים המון, ומהווים עבור הזוג הצעיר נקודת פתיחה כלכלית טובה. מדובר לא רק בחסכון של שכר דירה התחלתי כי אם גם בחסכון הוצאות של מזון, ריהוט, ארנונה, חשמל וכל השאר. גם אם מגיע הזוג הצעיר להסדר תשלומים עם ההורים הרי שהוא מועט בהרבה מהתשלומים הריאליים שהיו משלמים לו היו גרים לבד.

•            מנגד, על כף המאזניים עומד משקל כבד ביותר – שפיותו הרגשית של הזוג הצעיר ובמילים אחרות – זוגיותם. נסו להתווכח בשקט, לדוגמא – בלתי אפשרי. ההורים הופכים להיות שותף מלא, גם אם לא יביעו עמדתם, בכל נושא זוגי העומד על הפרק. הם השותף 'הסודי' אך הבלתי הכרחי. במבט, מילה, כחכוח גרון הם מביעים עמדתם. רק מהעובודה הפשוטה שכך הם רגילים מדובר בביתם/בנם והם מרגישים זכות מלאה להמשיך לחנכו – הוא תמיד יישאר הילד שלהם. והעובדה כי הוא גר בבית רק מקלה על כך. הקול השני, של הכלה/חתן הולך ומצטמצם מה שעומד כאבן בוחן לזוגיות הטרייה של הזוג הצעיר.

•            ונניח שהכל וורוד – נסו לקיים יחסי מין בבית ההורים. כבר אין מדובר במשובת נעורים המחכה כי ההורים יסעו לחול כדי להביא את החבר הסודי אל חדר המיטות. מדובר באמת בחדירה לפרטיות המעוניינת להשתחרר מכל עיניים בוחנות לא כל שכן של ההורים.

•            המסקנה היא כי הפרטיות נעלמת ועימה כל חלום זוגי שהוא מנת חלקו של הזוג הצעיר בחתונה.

•            מבחן הנאמנות הוא למעשה המבחן הקשה ביותר עבור אותו זוג צעיר. למי אני נאמן יותר, למשפחתי הגרעינית או לחדשה שהקמתי. האם אני הולכת  לחדר לדבר עם בן זוגי שצריך  אותי כעת או נשארת עם אמי במטבח לשיחת נשים. מי יעלב יותר, ומה מצפוני יגיד על כך. בסופו של דבר זה בטוח, מישהו עלול להפגע, לאמר כי אני מזניחה אותו/ה. מבחן הנאמנות קורה למעשה לכל הזוגות טריים כותיקים, עם זאת הוא מתגלה ביתר שאת כאשר הצדדים באים בממשק כה חזק ומשמעותי כמגורים משותפים.

•            שאלת השאלות היא האם אני אורח? טפיל? או בן משפחה שווה זכויות? התשובה לשאלה זו אינה ברורה מאליה. לא משנה כמה יגידו לכם כי אתם רצויים, התחושה כי אני מתארח במקום בו הייתי כבר אמור להיות אדון לעצמי אינה תחושה קלה. לעיתים היא גורמת לאדם, גם אם זה היה ביתו בעבר, לחיות בתחושה כי הוא צריך 'ללכת על ביצים'. נסו לחיות כך יום, יומיים, עתה העצימו התחושה לכדי שנה שנתיים. הלחצים כמעט בלתי אפשריים. עתה הוסיפו להם בן/בת  זוג.

•            רגע...אבל הייתה נקודת אור – אה, כן...השיקול הכלכלי. אני מוכן להיות במינוס. מה אמרתם – נולד לי ילד....זה כבר סיפור אחר.

הילד הראשון – מגורים אצל ההורים

כל זוג, ובייחוד הנשים שבסיפור מוקירות תודה לאמותיהן בפרט והוריהן בכלל על העזרה עם הילד הראשון. ילד ראשון מכה בך בתדהמה, אין דבר ממשי המכין אותך להלם התרבות של גידול הילד הראשון. הורים מבחינה זו הם כר דשא פורה של רעיונות, תמיכה, עזרה, ייעוץ וכיו"ב. הם בעלי הניסיון ולניסיון במקרה זה אין מחיר. מבחינה זו למגורים עם ההורים, בשנה הראשונה יש תועלת רבה. הם מניחים להורים הטריים לישון כאשר נדרשים לכך, הם בייביסיטר מצויין ואמין כאשר הזוג הטרי רוצה להיזכר מה זה להיות לבד ולצאת קצת, הם מפנקים כל הזמן במתנות (ושונא מתנות שקרן הוא, אני מזכירה), בקיצור כיף גדול.

אלא שלא רק...

הייעוץ, התמיכה, העזרה – כלכלית כרגשית, שההורים נותנים לכם, לא אחת מלווים בתחושת לגיטימציה להתערבות רחבה ככל שתהיה. מדובר כאן בבחינת המשפט "כשנוח לה היא מקשיבה לי, וכשלא אז לא", ומשפט זה בבחינת ההורים הינו טאבו. ברגע בו נפתח הצוהר נפתחה הדלת כולה. הורים אוהבים לייעץ, לכוון, להורות (שימו לב למשחקי המילים) כאשר הם בוחרים לעשות כן. לא רק זאת אלא שמבחינתם, וגם מבחינתכם בבוא העת אל תלינו על כך, הורים הם תמיד הורים כך שתמיד יידעו טוב מכם . . .גם איך להיות הורים.

משפט זה מביא אותנו לתוצאה הבלתי נמנעת, מבחינתם אתם עושים טעות עם הנכד שלהם – הילד שלכם. צרפו הנחת יסוד זו למשפט – "כל עוד אתם בבית שלי" וקיבלתם את התוצאה הבלתי נמנעת של מגורים עם ההורים והיא התערבות בחינוך.

המצב מתסכל מעין כמוהו, אירועים ומקרים ותגובות שנשבעתם לעצמכם שלא תנהגו כך עם ילדיכם הופכים עורם וקורמים עור וגידים נוכח עיניכם. הוריכם מחנכים את ילדכם בדיוק בדרך ההפוכה ממה שרציתם, להוסיף לכך את התחושה שאתם חייבים להם כי אתם גרים בבית שלהם  . . .אכן מצב קטסטרופלי.

תחושות אלו, מציפות המון בעיות בין בני הזוג שאולי לא היו מתעוררות לו היו חיים בבית משלהם, עם או בלי הילד. עם זאת לעיתים המעבר מבית ההורים אל בית עצמאי לא פשוט כל כך בין עם עקב מצב כלכלי בניית בית חדש שעוד לא הסתיימה וכהנה וכהנה.

אין זה מחייב כי המגורים המשותפים ימשיכו להיות כה מעיקים, יש פתרונות, שהעקרון המוביל בהם הוא – תקשורת.

 

לדבר על זה – להסכים על זה, ליישם

•            טרם תחושת המחנק שנראית כה בלתי נמנעת, נסבו לשבת עם ההורים ולהסביר להם את מצבכם. הנחתי היא כי אם הגעתם למצב בו אתם גרים עם ההורים, הרי שנקודה התחלתית של תקשורת טובה קיימת שם. נצלו אותה כדי להסביר על תחושותיכם. חשוב מאוד בדיאלוג הזה לא להגיע לכדי נקודות האשמה כי אם הכרת תודה, והבנה כי המגורים המשותפים אינם קלים גם להם.

•            דברו על חלומות – שלהם ושלכם. שיחה שכזו תמיד מעוררת אמפתיה, ומהווה נקודה טובה להתחיל לגשר על הדברים. דברו על מה היו חלומותיהם עבורכם כשהייתם ילדים, הסבירו להם כיצד הם יכולים לעזור לכם להגשים אותם. דברו על מה היו חלומותיהם כשיצאו לפנסיה, או כשכל הילדים יצאו מהבית ושוב נסו להגיע איתם להבנה כיצד אתם עוזרים אחד לשני להגיע אל חלומות אלו.

•            פתחו בשאלה עליכם – כיצד אתם מפריעים להם במגורים המשותפים. שאלה זו יוצרת שוב הזדהות ונמנעת מהאשמות, ייתכן כי תגלו דברים מפתיעים על הקושי שאתם מערימים, מכאן ניתן רק לצמוח.

•            קבעו כללי יסוד המכבדים גם את תפיסת עולמם וגם את תפיסת עולמכם. כל צד יצטרך להתפשר קצת. זהו סוד המשא ומתן וגם סוד הנצחון של הסכמים המחזיקים מעמד שנים.

•            זכרו תמיד כי שיחות שכאלו, בהנחה שלא נגמרות בפיצוץ, מובילות בתחילה אל דרך קסומה של הבנה ושיתוף, לאחר מכן מופיע קו רגרסיה קטן, ואז שוב הכל מתאזן. הכי חשוב להתאזר בסבלנות . . . וגם קצת סובלנות

•            נסו תמיד לשער מה הייתם אתם חשים כהורים הנאלצים להתגורר עם ילדם. האמינו לי לא מדובר רק באושר צרוף. הורים רבים רוצים שילדיהם יעמדו לבד על רגליהם, ומצרים על כך שלא זהו המצב. הם שמחים כי הם יכולים לעזור אך שמחה זו מהולה תמיד בתחושת עצב עבור הילד שנמצא בקשיים ולא יכול לבסס לעצמו חיים עצמאיים. אל תשכחו זאת.

אפילוג

עם כל הקשיים זוגיות טובה וחזקה, לצד משפחות תומכות ישרדו כמעט הכל. מדובר במשא ומתן מתמשך שקיימות בו עליות וירידות.

למרות כל הנ"ל, וההעדפה הטבעית לגור בנפרד מההורים ניתן להסתכל על הכל בעין חיובית, ולחשוב על הזכות שנפלה בחלקכם לבלות עוד קצת זמן עם ההורים. ביום מן הימים, לפי איך שהאנושות מתנהלת עד כה, מתישהו נתגעגע לזמן הזה. השתדלו להנות ממנו.

בחסות "המלצות על רופאים" - מחפשים רופא? קרדיולוג, רופא שיניים ועוד.