המאבק בין המינים על שליטה ודומיננטיות הינו מתמיד ואינסופי. בעבר, הניצחון היה טכני, הדומיננטיות הגברית היתה מעוגנת בחוקי החברה ובכללים הנהוגים בה. המאה העשרים ואחת התאפיינה בתהליך הדרגתי של התעצמות הכוח הנשי בעולם, כאשר באופן טבעי ההתחזקות במעמד האישה נתפסת על ידי הגברים כמובילה לפיחות במעמדם ובעוצמת השליטה אשר הם מחזיקים בידיהם.

מאת: ענת בן סלמון ועפר ארז, מומחים בפסיכותרפיה ובעלי חברת "כלים שלובים"אבחון, טיפול והכוונה לפרט ולמשפחה

התפיסה הגברית הרואה איום בתהליכי ההתעצמות הנשית מקבלת חיזוק מאמירות של נשים, מעצבות דעת קהל המגדירות את עצמן כפמיניסטיות אשר נותנות ביטוי ואמירות ומחשבה המעצימה את תפקיד ומעמד האישה על חשבון מעמד הגברים (שיטת הנדנדה).

חג האהבה מסמל נקודה של הפוגה במאבק. ביום זה נשים דווקא נהנות מהנתינה של הגבר ורואות ביום זה סיבה מספיק טובה לנטוש לרגע את נקודת החוזק שאליה הן שואפות בשאר ימי השנה. ראוי לנצל הפוגה זו לחשיבה נוספת על משמעותו ומטרתו של המאבק בין המינים.

מאחר ותפיסתנו העצמית לעולם אינה מנותקת מהתפיסה של הסביבה אותנו, יש חשיבות רבה לגבר שנמצא ליד האישה בפיתוח הערכתה העצמית. הערכתה העצמית של האישה (ובעצם גם זו של הגבר) הינה תולדה של תהליך דינמי שבו אוסף האדם נתונים אודות הצורה בה הוא נתפס על ידי אחרים. בתהליך זה יש חשיבות לזהותו של האחר, מידת הקרבה שלו ומידת ההערכה שאנו רוכשים כלפי אותו האדם. ברור הוא, שככל שהערכתנו את האדם תגדל, כך החשיבות שאנו מייחסים לדעתו לגבינו הולכת וגדלה. מאחר והגבר מהווה את המקור הקרוב ביותר לקבלת הערכה, יש חשיבות רבה לצורה שבה הוא נתפס בעיני האישה.

מאבק המינים, והקרב המתיש שנגזר ממנו, גורם לנו לא אחת לפגוע בבני זוגנו ולהפחית מערכם, מבלי לדעת שבדרך זו אנו פוגעים בראש ובראשונה בעצמנו. אם האדם שלצידנו אינו ראוי להערכתנו, הרי דעתו עלינו אינה משמעותית בעיצוב תפיסתנו העצמית, וכך אנו מאבדים מקור עוצמה חשוב שעשוי להשפיע עלינו באופן חיובי במהלך החיים. האינטרס הישיר שלנו הינו שבן זוגנו יהיה ראוי להערכתנו על מנת שנוכל לראות בו מקור להערכה עצמית חיובית והעצמה.

מאחר ותהליך ההעצמה הינו תהליך מעגלי ואינסופי כשמדובר בבני זוג, האחת מתעצם מהשני ומעצים את רעהו, יש לשמר את רוח חג האהבה אל מעבר ליום זה, ולזכור תמיד שעוצמה שמתקבלת מתוך אהבה הינה עמידה לאורך זמן.