היו לנו 24 שעות להחליט לגבי אימוץ תינוקת בת שבוע
כחודש לאחר שסיימנו את הליך הקבלה כמשפחת אומנה בעמותת אור שלום, הגיע הטלפון מהעובדת סוציאלית, "יש לכם 24 שעות לתת לי תשובה אם רוצים תינוקת בת שבוע שעדיין בבית חולים". אלו השעות הגורליות והקשות ביותר בחיינו, להחליט אם היינו בהריון? ילדנו? רצינו בכלל תינוק? הקטן כבר היה בן 7 שכחנו מזמן מה זה תינוקות אנחנו בפאזה אחרת.
מאת: גליה בן חיים
כבר בשנות ה 20 לחיי, חלמתי שאגיע לגיל המתאים שבו תהיה לי משפחה יציבה וחוסן נפשי אישי וזוגי, אאמץ ילד לבייתי.
בינתיים נולדו לי תאומים בן ובת (היום בני 18) ואחרי 6 שנים של חידוש כוחות הצטרף גם ליאור (היום בן 12) .
ואז בגיל 39 בן זוגי עודד אותי, בואי נגשים את החלום שלך. ...
כחודש לאחר שסיימנו את הליך הקבלה כמשפחת אומנה בעמותת אור שלום, הגיע הטלפון מהעובדת סוציאלית, "יש לכם 24 שעות לתת לי תשובה אם רוצים תינוקת בת שבוע שעדיין בבית חולים".
אלו השעות הגורליות והקשות ביותר בחיינו, להחליט אם היינו בהריון? ילדנו? רצינו בכלל תינוק? הקטן כבר היה בן 7 שכחנו מזמן מה זה תינוקות אנחנו בפאזה אחרת.
אבל היה ברור, מה שנשלח אלינו מלמעלה זו השליחות שלנו, הולכים על זה.
זו היתה מתנת האלוהות שלי לגיל 40 (כשבוע לפני היא הגיחה לחיינו).
משפחת אומנה
תוך שבוע ימים הבית עבר מהפכה, התגייסות של כל החברים שלנו ושל משפחותינו והבית היה ערוך ומוכן לנסיכה. ילדינו הביולוגים, תאומים בני 13 אז וילד בן 7 מיד פתחו את ליבם אל האחות הקטנה שמצטרפת למשפחה ובאופן פלא, כל אחד מהם לקח תפקיד נוסף במשפחה.
בן זוגי ואנוכי הקפדנו מהרגע הראשון שהם יהיו שותפים לתהליך ולעשייה והם נרתמו מיד באהבה גדולה.
שלוש שנים כמשפחת אומנה ואז קיבלנו את צו האימוץ.
הפכנו למשפחה מאמצת
כיום כשהקטנה בת 5.5 ואני מתבוננת לאחור, מריצה חוויות, תמונות מאירועים שונים שלנו כמשפחה, עוברת בי צמרמורת, השתנינו, צמחנו. כל אחד מאיתנו וכל אחד מילדינו קיבל עוד גוון לאופיו, הבנה חברתית עמוקה ורחבה יותר, עוד נקודות מבט לכל סיטואציה, אהבת אדם תמימה וטובה ובעיקר פרופורציות בכל דבר.
במסע המיוחד לראשונה נחשפנו לעולם הרווחה, לחלק קשה ואפור בחצר האחורית של החברה שלנו בישראל. עשרות ילדים שמחפשים משפחות.
האתגרים במשפחה מאמצת
האתגרים העומדים בפני הורים כיום הם גדולים ברמה החינוכית והערכית, אצל משפחות עם ילדים מאומצים, האתגרים גדולים יותר וההתמודדות היא לעתים כמו ים, גובה הגלים משתנה מיום ליום ואינך יכול לדעת מה יהיה גובהם, אך עליך לרכוש מיומנות ולטפח אותה מדי יום לעמוד יציב או גמיש לפעמים להוריד את הראש, או לא להיכנס למרחב הגלים ולאט ובטוח אתה לומד מה הדבר הנכון לעשות בכל גל ולפעמים רק צריך להיות שם בלי תנועה בלי תגובה.
ילדים מאומצים בין אם במודע ובין לא.. מגיעים לעולם עם חוויה שונה, טבועה בהם התנהגות הישרדותית , חשש מנטישה ועוד מורכבויות רגשיות.
שלא לדבר על ילדים שאומצו בגיל בוגר, מגיעים עם משקעים וצלקות בנפש.
וילדים שהגיעו מפונדקאות או גדלים עם שתי אמהות לאחת הם ביולוגים ולשניה הם מאהבה, יש שאלות ... הם רוצים הסברים.
טבע כל ייצור אנושי לבנות לעצמו סיפור, עם אחיזה לשורשים, להיסטוריה, לשייכות בעץ משפחתי.
למדתי מניסיוני ומעבודתי כמנחת נ.ל.פ ותרפיסטית במשחק, שכדי להצליח עם ילדים שמגדירים מחדש את המושג משפחה, יש לפעול ולהתנהג בכמה אופנים.
עצות למשפחה מאמצת
- על כל הורה לפתח בעצמו תחושת ביטחון ושלמות בדרך שבחר, במי שהוא ובהורות שלו.
- פיתוח יכולת הקשבה. הקשבה משקפת, בלי מיד להגיב, בלי מיד לספק תשובות, לנשום עמוק, לחבק, לאהוב, להבין ולהכיל כל רגש שמגיע, לענות לילד במילים שאותם הוא ביטא בהבנה ובגובה העיניים.
- הומור – ילדתי בת ה 5.5 אמרה לי לפני חודש כשביקשתי ממנה להגיע לשולחן ארוחת הערב, "את לא מחליטה עלי, את בכלל לא אמא שלי" . בלי מחשבה, צחקתי ועניתי לה בחיוך, את לכל החיים שלי וגם כשאת כועסת וגם כשאת מעצבנת אנחנו תקועות אחת עם השניה לעולמים. הומור , היא צחקה איתי והגיעה לשולחן ומאז לא חזרה על המשפט הזה. ילדים מטיחים בהורה משפטים קשים, הדרך הטובה ביותר להגיב, היא להיות נוכח. התכווצות, רגש רחמים, רגשי אשם, פחד ועוד כאלו, רק יחמירו את המצב. ילד מרגיש ויודע באיזה תדר נמצא ההורה ואיפה אפשר ללחוץ על כפתור הפעל.
- חוסן פנימי של ההורה יהדהד ויפתח חוסן פנימי את הילד
- לראות את הטוב- חשוב מאוד לפתח יכולת עצמית, הורית- לראות את הטוב, מה כן עובד, לסמן את רגעי הנחת, רגעים של הצלחה רק משם אפשר לשפר.
ובסוף בלילה כשכל הילדים במיטות ואני עוברת לבדוק שהיא מכוסה, אני לוחשת לה באוזן " את אהובה ומוגנת, אליי את שייכת" רגש חם של אהבה מציף אותי , לילדת המשאלות שלי. בכל יום אני לומדת ממנה, על גמישות, כנות, ואהבה ללא תנאי.
ספר בנושא אימוץ
כשהגיעה לגיל שנתיים התחלנו לחפש ספרים בנושא אימוץ ולא מצאנו ספר שהתחברנו אליו. כתבתי סיפור אך הוא נשאר באיזה קובץ בספרייה "אישי" במחשב.
רק כעבור 3 שנים החלטתי שאני רוצה להוציא את הספר לאור.
אנחנו חיים בעולם משתנה, יש הרבה ילדים שמגדירים את המושג משפחה מחדש.
ילדים שאומצו הם גם מפונדקאות וגם במערכות יחסים בקהילה הגאה וגם ילדי האומנה. אני רוצה לפתח שיח חברתי, מקבל לכל הרכב משפחתי.
לכל ילד כזה יש חברים בגן, בבית ספר, בני דודים, חברים של משפחה .. הספר ככלי למינוף כל סיפור אישי של כל אחד.
במסע האישי שלי, זכינו במתנה, אנחנו ילדינו וכל הסובבים הקרובים לנו.
בכל יום אני לומדת ממנה, על גמישות, כנות, ואהבה ללא תנאי.
אני יכולה לומר שהרגשות שלי כלפיה הם בדיוק כמו כלפי ילדי ולא מזמן אמרה לי בתי הגדולה:
"ניסיתי לחשוב מה אני יכולה לכתוב כדי לספר על החוויה הזו, המילה הגדולה הזו ״אימוץ״ אחרי מחשבה ארוכה הבנתי שיותר מדי אין לי.
יש לי 3 אחים- תומר- תאומי, ליאור- אחי הקטן והילה אחותי הקטנה. כל אלו אחיי ללא שום הבדל או הבחנה. אחד גדל איתי ביחד בבטן, אחד ראיתי גדל מבחוץ ואחת אימצתי לזרועותיי מבלי לראות את הבטן של אמי גדלה"....
התרגשתי מאוד כשזה מה שהיא כתבה, מבחינתי הצלחתי והרי גידול ילדים זו משימת חיים, הכי קשה שיש, יותר מכל קריירה.
הספר "ילדת המשאלות" הוא שמח וקסום, גיבור נוסף שמלווה את הילדה
לארץ משפחתיתיס הוא מלאך שבכל רגע של קושי ועצב היא יכולה לקרוא לו והוא מגיע ועוזר לה לגלות את הכוחות הפנימיים שלה" . אני מאמינה שלכל ילד מלאך שומר, כהורים אפשר לגלות ולהראות להם את הדרך לגילוי העוצמות שלהם.
אני נרגשת מאוד, הרבה פרפרים בבטן לקראת צאתו לאור של הספר "ילדת המשאלות" . כרגע בפרויקט בג'אמפסטרטר
לפרטים על הספר כנסו: http://bit.ly/1P1mKue