"אנשים לא מבינים שערכיהם השורשיים ביותר הם כמו טביעת אצבע אישית." רחל נעמי רמן ,ברכות סבי 15

 

בתקופה זו, של טיפול בתינוק ובשני אחיו, אני חשה כי השגרה שיצרנו מבטאת את הערכים שחשובים לי.

אני לוקחת את ליאור ואלון מהגן,  מאפשרת להם לצפות בטלוויזיה בתוכנית אחת או שתיים ומפנקת אותם בפרי או בעוגייה. זהו זמן למנוחה אחרי הגן, ובזמן הזה אני בדרך כלל מניקה. אחר הצהריים אנו יוצאים לגינה. איתן בעגלה, בחוץ נושבת רוח נעימה של תחילת הקיץ וחום היום מתפוגג לו. ליאור ואלון משחקים ביחד או עם חברים, והתחושה היא של כיף ונינוחות. אני מרגישה כיצד נרקם בינינו מרחב המשלב גבולות ושגרה עם חופש, כיף ונעימוּת.

 

כשאנו חוזרים הביתה אני מכינה ארוחת ערב, ולפעמים, אם איתן שקט ואני כבר עייפה,  אני מרשה לליאור ולאלון לאכול מול הטלוויזיה.  אני בוחרת את המלחמות שלי, בפרט אם אני מרגישה שזה לא זמן למאבק .אני שומרת את כוחותיי למקלחות ולשעת ההשכבה. אני יודעת שליאור ואלון צריכים להרגיש כעת אמא חמימה, שאינה רק לחוצה וכעוסה.

 

ערכים הם מה שחשוב לנו, והם שיקוף אותנטי של מי שאנו. אינני מתכוונת דווקא לערכי מוסר — איך נכון או לא נכון לנהוג מבחינה מוסרית — אלא לכל אותן איכויות שחשובות לנו ושלאורן אנחנו מכוונים את חיינו. ערך יכול להיות משפחה, קריירה, הנאה, שמחה וכדומה. ככל שהבחירות שלנו 

מותאמות לערכים שלנו כך אנו חשים מימוש, אושר והרמוניה. ולהיפך, כשהבחירות וההתנהלויות שלנו אינן מותאמות לערכינו האישיים הן עלולות ליצור קונפליקט ומתח.

 

האחים שמעון דולן ואבישי לנדאו, שפיתחו את תחום הערכים ככלי לניהול בארגונים ושזכיתי להשתתף בהשתלמות שהם ערכו באוניברסיטת ESADE שבברצלונה,  הגדירו בספרם "אימון על פי ערכים" מהם ערכים: "ערכים אינם רק מילים .הם מנחים או מכוונים את התנהגותנו ומשפיעים על חוויותינו היומיומיות."

 

כדי שנוכל לקבל החלטות מושכלות ומותאמות לערכים שלנו,  עלינו להבין אותם ואת הביטוי שלהם בהתנהגותנו היום-יומית. למשל, אם אחד הערכים החשובים לי הוא שמחה, אשאל את עצמי — מהי המשמעות של שמחה עבורי? האם היא מתבטאת בזמן משחק עם הילד שלי או דווקא בשיחה טובה עם חברה?  האם שמחה משמעה לעבור את שעות אחר הצהריים עם כמה שפחות מריבות ביני ובין הילדים ובינם לבין עצמם ?מה קורה לי כשאני בוחרת בפעילות שמשמחת אותי לעומת פעילות שלא גורמת לי שמחה? כיצד אני יכולה ליצור שמחה גם בפעילויות פשוטות ושגרתיות?

 

הרופאה רחל נעמי רמן מטפלת באנשים הסובלים ממחלות כרוניות קשות ואף התמודדה בעצמה עם מחלה ממושכת ומתישה. הקורס שפיתחה "אומנות הריפוי" נלמד כעת ברבים מבתי הספר לרפואה בארה"ב, וכך כתבה בספרה "ברכות סבי :""אובדן השלמות הפנימית הוא אולי המצוקה הגדולה ביותר ,הכואבת אף יותר מהתמודדות, מלחץ זמן או מתחושת חוסר כבוד. שורשי חיותינו נמצאים באמת הפנימית שלנו. כשחסרה בתוכנו השלמות, כוח החיים שבנו מתפצל, והפרידה מהערכים האמיתיים שלנו מחלישה אותנו."7

 

לעיתים הערכים שלנו אינם ברורים לנו עד הסוף. פגשתי הרבה אימהות מבולבלות שניסו להתאים את עצמן לערכים חיצוניים, שאינם שלהן, כגון הצורך להצליח בעבודה, להיות תמיד מטופחת או לשמור על בית נקי ומסודר. הניסיון לעמוד בסטנדרטים נוקשים שאינם מותאמים לקצב של התינוק ולצורך האמיתי של האם סופו שייצר מתח מיותר.

 

לדוגמה, הלחץ לסדר את הבית לאחר לילה בלי שינה — האם זה באמת ערך שחשוב לאם או שמא היא עסוקה באופן שבו היא נתפסת בעיני אחרים או בעיני עצמה כאמא מוצלחת? דווקא התקופה שלאחר הלידה, שיש בה ריבוי צרכים ושינויים וקושי לשלוט בזמן, דורשת האטת הקצב והקשבה עמוקה יותר לצרכים ולערכים הפנימיים העמוקים של האם. רק כך היא תוכל להוביל באופן המותאם לה את ההתנהלות המשפחתית.

 

הרשיתי לעצמי לדחות עבודה של הנחיית סדנה בארגון חדש,  סדנה בת יומיים שכוללת הרבה שעות מחוץ לבית. לא רציתי לעזוב את איתן ולהפסיק את ההנקה לכל כך הרבה שעות, זה מאמץ גדול מדי בשבילי עכשיו, שהיה מעורר בי מתח. המנהל מהארגון שהתעניין בסדנה והציע לי להעביר אותה ביטא את עוצמת האכזבה שלו מהסירוב שלי בלי שניסה לעדן אותה למעני.  חשתי אי-נעימות,  אבל עמדתי על זכותי הרגשית והאמהית לבחור.

 

הערכים שלי ברורים לי יותר עכשיו — האימהוּת הנוכחת כפי שאני חווה אותה,  השלווה שהשגתי לאחר הרבה שנים ושאני רוצה לשמר אותה לעצמי ולמשפחתי. עגלת חיי עמוסה, ואני נושאת אותה באיטיות כמו סוס עצל בסמטאות של עיירה עתיקה. הוא הולך בה בעצלתיים כי אין מה להספיק ואין סיבה להאיץ. זוהי תחושה שלא מוכרת לי משנים מוקדמות בחיי, שבהן רציתי להספיק עוד ועוד. נעים לי לשאת לאיטי את עגלת חיי ,להשקיף מבעד לחלונות שצופים לגינה, לשמוע את הילדים שממלאים את הבית בצהלות שמחה. החלומות שלי התגשמו ואני רוצה ליהנות מהם .יש לי שותף שנושא איתי את העגלה בסבלנות ובשיתוף פעולה, פעם זרוע זו נושאת בנטל ופעם זו, אנו צריכים עדיין להתאים לכדי הרמוניה את הקצב שלנו זה לצד זה ולזכור לחייך זה לזה בדרך. זו המשימה הבאה.

 

אני רוצה לעודד גם אותך להקשיב לעצמך, לא לחשוש ממה יגידו ולא לַרַצות אחרים כעת,  כדי להתחזק,  למענך,  למען תינוקך ולמען משפחתך.

אני מזמינה אותך להתמקד ולתעדף את מה שהכי חשוב לך .

לעיתים זה כרוך בוויתור על דברים אחרים.

 

מה הכי חשוב לך כעת?  כתבי רשימה קצרה של הערכים שחשובים לך בתקופה הזאת.  למשל:  שלווה,  מימוש ,משפחתיות,  אנרגיה,  חופש,  סביבה נעימה,  שמחה,  אהבה ,נתינה, כיף. מה עוד? כל מה שעולה בדעתך הוא לגיטימי.

 

בחרי מהרשימה שערכת כשלושה ערכים החשובים לך ביותר בתקופה זו — הם שצריכים להוביל מעתה את הפעולות ואת הבחירות שלך.

מה הביטוי המעשי של ערכים אלו ביום-יום שלך? למשל: אם חשובה לך השלווה — על אילו מלחמות את מוותרת?  אם חשובה לך השמחה — אילו פעילויות או מפגשים גורמים לך שמחה כעת?

האם יש קונפליקט או צרימה בין כמה מהערכים שלך? שימי לב מה מקור הקונפליקט וחשבי איך אפשר לטפל בו.

מהו הערך שאת צריכה לחזק כעת?

 

 

פרק מתוך הספר החדש פעימות אם, מדריך לאם לאחר הלידה. הדס אגוזי פרקש, פסיכולוגית קלינית מומחית ומאמנת אישית וארגונית בכירה המתמחה בחוסן אישי, המציעה בספרה כלים פרקטיים ליצירת חוסן אישי אצל נשים לאחר לידה ראשונה. את הספר כתבה אגוזי פרקש במהלך חופשת הלידה עם בנה השלישי, ודרך התמודדויות ואתגרים אישיים בהם היא משתפת, לצד הסתמכות על מחקרים וניסיון רב כאשת מקצוע, היא מלמדת את הקוראות להפוך את התקופה שלאחר הלידה להרבה פחות מטלטלת.