הילדים קצת גדלו אבל להורים רבים עדיין קשה לשחרר אחיזה. מי שבאמת מסוגל לכך הוא מי שמשכיל לשלב בין חופש לגבולות וזה לא קשה במיוחד, כל אחד יכול. 

 

הורים רבים מכירים בעובדה שמגיע היום בו צריך להתחיל ולשחרר את הילדים, אבל עד כמה הם באמת מסוגלים לכך? ענבר קירשינבוים , יועצת זוגית ומשפחתית, מחזקת את התפיסה ומעניקה עצות להורים המתלבטים: "אחד מהאנשים החכמים, הדאלי למה, אמר פעם 'אם אוהבים אז חייבים לשחרר, כדי שיחזרו אלינו בחזרה האהובים'. אני מאוד מאמינה בגישה הזו, כיוון שאם אנחנו משחררים את הילדים שלנו זה אומר שאנחנו מעניקים להם את החופש שהם זקוקים לו, אבל מבלי להתעלם ממסגרת של גבולות מאוד ברורים", מציינת קירשינבוים. "גם אם לפעמים זה נראה כמו סיסמאות שקשה ליישם אותן, ישנם דברים עליהם אנחנו לא צריכים להילחם". 

 

גם אם ממש קשה לכם להתאפק, אל תתקשרו להזכיר לילד/ה מתי לחזור, זה מעצבן! תנו לילד הרגשה שאתם סומכים עליו. עם זאת, אם הילד לא עמד בהתחייבות שלו והגבול נפרץ כמה פעמים, אין ספק שהילד צריך לצפות לתוצאה. המטרה היא להגיע למצב שבו ההורים יקשיבו לילדים שלהם, וכך אפשר למנוע מצב בו הילדים פורצים את הגבול. 

 

הציבו לו גבול ברור שהלימודים שייכים לו, אך יחד עם זאת תגרמו לו להבין שאם יצטרך עזרה, אתם תמיד תהיו לצידו. אל תשאלו בכל פעם אם הוא צריך עזרה ואל תתערבו במשימות שלו, תשחררו אותו ותנו לו להתמודד לבד, אם התקשורת ביניכם פתוחה וטובה, הוא ידע שאפשר לפנות אליכם אם יצטרך עזרה. 

 

זה קורה הרבה, אל תתרגשו. עשו שיחה עם הילד שלכם ותנו לו כלים לבחור מה נכון ומה לא, הסבירו לו מהן ההשלכות וההשפעות של הקשר החברתי הזה אבל עשו לעצמכם טובה – אל תבחרו בשבילו. ברגע שתאסרו על הילד להיפגש עם אותו חבר, תשיגו את ההיפך והוא יעשה 'דווקא'. 

 

הציבו גבול משפחתי "בבית שלנו אומרים ומספרים הכל ולא משקרים" והקפידו על כך בכל שלב גם מצידכם. ברגע שיש בבית לגיטימציה לספר הכל להורים, הילד יבין שכל חציית גבול ושימוש בשקר עלול להביא לתוצאה מצד הוריו ולכן לא יעשה זאת ויעדיף להתמודד עם האמת , אפילו אם היא עלולה לפעמים להכעיס את ההורים. 

 

הילדים הולכים לחוגים שונים ונהנים אבל הם לא אמורים להגשים את החלומות שלכם. כהורים, קשה לכם לוותר על התהילה, בעיקר כשהמדריכים מספרים לכם איזה עילוי גידלתם, אבל אתם חייבים להעניק לילד את הבחירה ולא להיכנס לו לחיים. 

 

תמיד זה מלחיץ אבל לצערנו קורה. אל תרוצו מיד אל הילד ואל תלחיצו אותו. תיגשו ותבדקו את הילד ואת מצבו, הקשיבו למה שהוא אומר. אם הילד אומר שהוא בסדר עיברו איתו על הסימנים הדורשים התייחסות רפואית והסבירו לו מה הם (הקאה, סחרחורת...) , אל תגרמו לו לפחד או ללחץ מיותר, הרפו ממנו מעט והרגיעו אותו, כמובן תוך אחריות ומעקב.  

 

טיולים שנתיים מביה"ס או תנועת נוער עם שינה מחוץ לבית 

גורמים לחששות, גם להורים וגם לילדים. אם אתם רואים שפתאם הילד מגלה קושי או פחד, אל תלחצו עליו לצאת. אם יש לכם דרך להצטרף לטיול, עשו זאת, אבל אם הילד מעדיף לוותר על הטיול, הניחו לו לבחור את דרכו ואל תכריחו אותו לצאת רק כי אתם רוצים שהוא יהיה "גיבור" ברגע שהוא ירגיש בשל לכך הוא יעשה זאת גם ללא עזרתכם.  

"העניקו את החופש בגבולות מאוד ברורים ולמדו את ילדיכם כיצד לבחור את הדרך הנכונה" מסכמת קירשינבוים. "ברגע שתצליחו להגדיר גבולות ולגדיר את החופש שבתוך מסגרת הגבולות, הילדים ירצו פחות "לגעת באסור" או לפרוץ את הגבולות, ואתם תוכלו, לצד השחרור, להעניק לעצמכם זמן איכות ורוגע".