מי יגיע ראשון?

מכירים את השאלה הזאת, שעוזרת לכל כך הרבה הורים להניע את הילד שלו? ככה הוא רץ יותר מהר למקלחת, ככה הוא קושר את חגורת הבטיחות, למעשה עם הזמן רק ככה הוא מוכן לשתף פעולה. מה גורם לילד להיות תחרותי? איזה מחיר משלם הילד התחרותי?



מאת: חופית אורנשטיין- מנחת הורים - מכון אדלר 1לכבוד השקת מהלך "yes  עם מי לגדול" החל מה 1.3  ב yes


מי יגיע ראשון?
התפישת הרווחת כיום כי עלינו להיות תחרותיים כדי לשרוד בעולם, כדי להרגיש בעלי ערך, היא תפישה עם מחירים רבים, מה גם שאינה בהכרח נכונה.
ילד תחרותי הוא ילד שחייב  להיות תמיד במקום הראשון. 
לעתים הוא נפגש במודל תחרותי בבית, לעתים הוא לומד מהסביבה, ולעתים ההורים באופן לא מודע מעודדים תחרות כדי להניע את הילד.
התוצאות נראות די מהר – הילד לומד להאמין שזו הדרך היחידה שיש, להיות בתחרות ועדיף תמיד להגיע ראשון.
 

למה זו בעיה?

1. הילד התחרותי עסוק בהישגיו תמיד ביחס לאחרים, ולעולם לא ביחס לעצמו, כלומר המוטיבציה שלו היא חיצונית.
2. הילד התחרותי הוא ילד שיחשוש לגשת לתחומים בהם הוא מתקשה – כי שם לא מובטח לו מקום ראשון.
3. הילד התחרותי יתקשה להיות חברתי מאחר שהוא רואה בחבריו יריבים – הוא עלול לחזק את עצמו על ידי החלשת חבריו.
4. יחסי אחים בבית תחרותי עלולים להיתקל בקשיים – הילדים ישמרו על הטריטוריות שלהם ולא יאפשרו לאף אחד להיכנס כדי שאף אחד לא יאיים על המקום שלהם. כך הילדים לא יכולים להתנייד בטריטוריות ולהתנסות בעוד תחומים.
5. הערך העצמי רבותיי – הערך שכולנו שומרים עליו, תנאיו כל כך צרים כשאני מחזיק בתפישה תחרותית. אני מרגיש בעל ערך, רק אם נצחתי או הצלחתי יותר מאחרים.
6. ילדים תחרותיים לא נהנים ממשחק ועסוקים רק בנצחון.
 

יש מה לעשות?

ליאור היה ילד שחייב היה להיות הכי. 
במשחקי הכדורגל הוא החזיק בכדור כל המשחק, כששיחק עם הוריו אם לא היה מנצח היה הופך את השולחן, כשחבר שלו קיבל יותר ממנו במבחן הוא היה מצוברח, והוריו הרגישו שהוא מתחיל לשלם מחיר מאוד כבד בגלל היותו תחרותי, מחיר נפשי, מחיר חברתי, ומחיר ביחסים בתוך המשפחה.
ההורים החליטו שהם עושים שנוי. 
בדיקה פשוטה העלתה כי  אחד מהם הוא אדם מאוד תחרותי וזה בא לידי ביטוי גם בהורות וגם בזוגיות. ההורה התחרותי דיבר על המחירים שהוא משלם כאדם תחרותי, ועל התסכול הרב לאורך זמן.
לאחר מכן, כשהיו משחקים עם ליאור, היו מדגישים לאורך המשחק את ההנאה מהמשחק עצמו וכמה זה חשוב לשחק בכיף, ולהיות ספורטיבים. בפעמים הראשונות היו מפסידים ומדגימים איך להפסיד.  בפעם הראשונה  שהפסיד הוא כעס ולאט לאט למד לשאת את התסכול.  ליאור התחיל לחזור על המנטרה עד שהאמין בה.
ההורים הפסיקו להפעיל את הילדים דרך תחרות, והחלו לייצר מוטיבציות אחרות על ידי עידוד והעצמת היכולות ללא קשר האחד לשני.
ההורים שבעבר היו משווים בין הילדים הפסיקו זאת לחלוטין וכל ילד התפתח ביחס לעצמו.
הם עודדו את המאמץ, הדרך וההשקעה, ולא שאלו יותר מה החברים השיגו ביחס לליאור. ליאוד נרגע מרגע לרגע והפך לילד יותר מאושר, שאינו תלוי בהישגיו כדי להרגיש בעל ערך.
השינוי מתחיל אצלנו ההורים.
 

אם כך כיצד נוכל לעזור לילדנו התחרותיים?

  1. דוגמא אישית! במיוחד של ההורה התחרותי בבית. ספרו לילדים שלכם כשאתם לא מצליחים, שתפו אותם על הצלחה של חבר, והראו שאתם מסוגלים לפרגן לאחרים – "כן התמודדתי עם יאיר לתפקיד נכסף, ובסוף יאיר קיבל, אני מאוד שמח בשבילו כי הוא חבר".
  2. אל תשוו – אל תשוו את הילד שלכם לאחיו, או לחבר בכיתה, הראו לו שאתם רואים אותו בזכות עצמו, שאתם מבחינים בהתקדמות שלו ביחס לעצמו ולא ביחס לאחרים. קבלו את הכשלונות שלו כאימון לחיים, ועודדו אותו על הדרך.
  3. שימו פחות דגש על תוצאות – ויותר דגש על המאמצים המושקעים, על הדרך, ועל יצירתיות.
  4. הפסיקו להפעיל את הילדים שלכם דרך תחרותיות – מי יגיע ראשון, ומצאו דרכים אחרות לשיתוף פעולה.
  5. אפשרו לילד שלכם לחוות הפסדים במשחקים, ועודדו אותם על המשחק הישר, ושקפו את ההנאה שבמשחק ופחות הדגישו את הניצחון.
  6. אמנם אנחנו חיים בחברה תחרותית, אך תחרות אינה מחזקת את הביטחון העצמי של ילדיכם, אלא יוצרת תלות בניצחון, היינו רוצים שילדינו ירגישו טוב עם עצמם גם כשאינם הכי טובים, גם כשהם נכשלים, או נופלים, גם כשהם מפסידים.
 
השאירו את התחרו לספורט ותרוויחו ילד רגוע יותר עם ערך עצמי טוב ויציב.
 
דרך צלחה, 
 
חופית אורנשטיין- מנחת הורים- מכון אדלר