לא פעם אנו מוצאים עצמנו מחכים להזדמנות טובה, לרגע המתאים, שבו אולי נזכה לפיסת מידע על יומו של הקטנטן שלנו כשהוא רחוק מאיתנו. על רגעיו הטובים, מה הצחיק אותו, מה העליב אותו, מי תמך בו כשהיה זקוק לכך והאם התגעגע אלינו. אך אל מול שאלתנו, קיבלנו תשובה קצרה, סתומה ובלתי מספקת של "בסדר" או "כייף".

מאת: בת-שיר סולמי

לא פעם אנו מוצאים עצמנו מחכים להזדמנות טובה, לרגע המתאים, שבו אולי נזכה לפיסת מידע על יומו של הקטנטן שלנו כשהוא רחוק מאיתנו. על רגעיו הטובים, מה הצחיק אותו, מה העליב אותו, מי תמך בו כשהיה זקוק לכך והאם התגעגע אלינו. אך אל מול שאלתנו, קיבלנו תשובה קצרה, סתומה ובלתי מספקת של "בסדר" או "כייף". לעתים נדמה כי התשובה ניתנת בהתאם למצב הרוח הרגעי שבו הוא נמצא או בתגובה לאם קיבל מאיתנו את הממתק שביקש או לא? איך נבנה תקשורת פתוחה עם ילדנו? באיזו דרך נוכל לגרום להם לספר לנו את מה שעובר עליהם ביוזמתם או כתגובה אלינו?

למה ילדים בוחרים בתשובות קצרות ומתחמקות?

יש ילדים שבוחרים בתשובות לקוניות כי מטבעם הם ממעטים בדיבורים. ילדים אחרים עושים זאת בעקבות תגובות שקיבלו מהסביבה. ילד שמספר להוריו אך מקבל תגובה של ביקורת על האופן שבו פעל, או תגובות חרדות מבין כי הדאיג את הוריו, או שלא קיבל את התגובה הרצויה לו, או שבכלל התעלמו ממנו, יכול לבחור בתשובה לקונית ומתחמקת בפעם הבאה שיישאל לגבי מה שעובר אליו.

 

כמובן, שילדים בגילאים שונים נוקטים באמצעי תקשורת שונים שאף משתנים עם הגיל. ילדים צעירים בגילאי שנתיים- שלוש יכולים לענות כך להוריהם כי בכלל שכחו את מה שעבר עליהם באותו היום, עד שתגיע שאלה ספציפית שתעורר את זיכרונם למאורעות היום. ילדים בגילאים אלו חווים את מה שקורה להם באותו הרגע, ולא את מה שקרה להם בעבר או מה שיקרה להם בעתיד.

האם יש משמעות לטיימינג שבו מתבצעת השיחה עם ילדים?

ברור שנופש משפחתי במלונות או בחו"ל הוא זמן אידיאלי, שבו אנו פנויים לשוחח עם הילד. אך נצא מנקודת הנחה שלא נחכה עד לנופש השנתי כדי לשמוע מה עובר על הילד שלנו. ברצוננו לפתח תרבות שיחה ותקשורת פתוחה שלנו עם הילדים באופן קבוע. הורים רבים מדווחים כי, ילדיהם מעוניינים לספר ולשתף את סיפוריהם לפני השינה. זהו זמן שבו ילדים מעלים זיכרונות, משתפים, נינוחים מספיק על מנת לפתוח את ליבם. אחרי שיספר לכם על מה שקרה לו ירגיש קל יותר להירדם אחרי ששיתף אתכם.

זמן המפגש ביניכם לבין ילדכם הוא הזמן הטוב ביותר למצוא את הדרך אל ליבו של הילד.  אם נחכה זמן סביר אחרי הפגישה, נספר קצת על היום שלנו ומה שעבר עלינו, נשתף בשמחה שלנו לפגוש את הילד ואפילו שיחה קטנה על נושאי חולין קטנים ויומיומיים ורק אז נשאל איך עבר היום על הילד שלנו? תראה השאלה טבעית ובתוך ההקשר הנכון.

איך נגרום לילד לשתף איתנו פעולה?

• כדאי שנפנה זמן לילד כאשר הוא פונה אלינו או מגיב לשאלה ששאלנו, בין אם בכיבוי הטלפונים, או הטלביזיה. אפשר שנבחר מועד אחר לשיחה בצורה הולמת, אם מאד חשוב לנו לראות חדשות. אפילו הנמכת המוסיקה והתמקדות בו בלבד ובין עם על ידי מבט ישירות אל תוך עיניו, ישיבה קרובה המאפשרת לו להיות קרוב אלינו או כל מגע אחר יעניקו לו הרגשה כי הוא חשוב לנו לא פחות מפעילויות שגרת היום יום, ושהכול יכול לחכות כשהוא צריך לדבר איתנו.

 

• כאמור, אם נשתף את הילד במשהו קטן שעבר עלינו היום, ניתן לו מודל לחיקוי לדרך שבה משתפים מישהו אחר. כך, ילדנו יראה כי גם לנו חשוב לשתף אותו והוא חשוב לנו. נשים לב לשתף את הילד במשהו חיובי שקרה לנו ובמשהו פחות חיובי, בדרך שבה התמודדנו עם מה שקרה. נשאל אותו לדעתו.

 

• נעדיף שאלות ספציפיות על שאלות כלליות: נדע ונכיר את סדר היום שאמור לעבור על ילדנו, כדי לשאול שאלות בדבר נושאים מוכרים וידועים לנו מראש. "מהו שיר השבוע שלכם בכיתה?" "איך היה היום בשיעור מעגל הקסם?" וכו'...

 

• נשמור על איפוק בתגובותינו ונזכור כי יש להן השלכה והשפעה על ילדנו ועל הדרך שבה ייבחרו להבא בתקשורת עימנו. אם אנו נוטים לדאוג, להעביר ביקורת או להתעלם ממה שמעסיק אותו, נשמור על תגובה מאוזנת ועניינית שלא תסגיר את תגובותינו האינסטינקטיביות. נהיה מודעים לדפוסי התנהגות שלנו, שמנחים אותנו בתקשורת איתו ונפעל תוך ריסון ושליטה בהם. נגיב לנושאים שמעניינים את הילד ולא נחקור או נסיט את השיחה בכוח למה שמעניין אותנו, תוך התעלמות ממה שמעניין אותו.

 

• נדבר עם הילד במושגים ובשפה שמתאימים להתפתחותו ולגילו, גם אם נצטרך לקרוא ולשאוב ידע ממקורות באינטרנט או בספרים.