"תאמינו לי, אני מכה אני" – מדי פעם, בהחבא או שלא, בשעות הערב כאשר כלו כל הקיצים כולנו אמהות מכות. אז מה עושים עם זה? איך מתגברים על רגשות האשם והרצון/צורך להפליק? האם אפשר בכלל?

מאת: ריקי לוי דינר (M.A.) מאמנת אישית וזוגית

"תאמיני לי את מכה את", "איזה סרט מכה, חבל לך על הזמן" . . .ועוד מכה ועוד מכה. ככה זה מעבר לעשרת המכות שחילק הקדוש ברוך הוא במצריים כך אנו מכים עצמנו כל יום ולעיתים יותר מעשר פעמים.

אך מה קורה כאשר המכה, היא יותר ממונח סלנגי הבא לתאר מצבים מהם אנו לא מרוצות? מה קורה כאשר המכה נחוות לפחות בשני מישורים – האחד במוחנו כאשר אנו לא מסוגלות יותר ובא לנו להפליק, והשני הינו המוחשי יותר  בו המכה אכן מגיעה.

"תאמינו לי, אני מכה אני" – מדי פעם, בהחבא או שלא, בשעות הערב כאשר כלו כל הקיצים כולנו אמהות מכות. אז מה עושים עם זה? איך מתגברים על רגשות האשם והרצון/צורך להפליק? האם אפשר בכלל?

 

נקודת מוצא

בהנחה שלא מדובר באם מכה, על פי רשויות הרווחה והסעד, הרי שכל שייכתב במאמר זה הינו לגיטימי, נורמלי לחלוטין ומהווה גשר לשפיות נפשית. הנחת המוצא הראשית היא קלישאתית במידה מסויימת וגורסת כי כולנו בני-אדם. מתוקף נקודה זו לכולנו ספי כאב, נפשיים ופיזיים הגורמים לנו להישבר בנקודה מסויימת – מי רחוקה יותר ומי קרובה. הילדים שלנו בעיקר, מגלים לנו חדשות לבקרים היכן עוברות נקודות סף אלו. במילים אחרות לילדים היכולת המופלאה להציף אותנו בתחושות ורגשות כבדים מנשוא.

לאחר הבנה זו אני אעשה מה שמכונה במחקרים אקדמיים – ניתוח מקרה, המתאר מציאות יום-יומית, או נכון יותר לאמר אחר-צהרית:

לאחר יום עבודה עמוס, טרדות אנושיות קטנות כגדולות אנו חוזרות הבייתה למשמרת שנייה, המהווה למעשה את העבודה העיקרית של חיינו – אמהות. לא רק זאת, אלא שלזאטוטים המצפים לנו בכיליון עיניים, אין עדיין את התבונה והרגישות להבין כי אנו מותשות, טרודות, עם מיגרנה, לפני או אחרי מחזור, ועוד ועוד טרדות נשיים. אותם מעניין דבר אחד – איך עושים כיף?

הכיף שלהם כולל המון שאלות כגון: מתי הולכים ל....איך קופצים על אמא? מתי אבא יבוא? למה לא...? אבל הבטחת.....

רק דבר אחד הם לא כוללים – רגישות לאחר (במקרה זה את!), סבלנות, וטיפ טיפה שקט.

בתוך כל מלחמת העולם הזו, המתרחשת בסלון הבית הישראלי המצוי, נמצאת את – תשושה, עצבנית, חסרת סבלנות.

כל שבא לך – זה לצעוק – די!!!! ולעיתים את גם עושה זאת.

נהדר. עזר? לא!

אז את עוברת מבלי משים, ובלי תכנונים מוקדמים לשלב ב' של הצעקה – אולי די???!!!???

כמה פעמים אני צריכה להגיד???

מסתבר שהרבה. כי כלום לא עובד.

בשלב זה, את עוברת במוחך להיות מה שאני מכנה אמא-פלצת (אין מה לדאוג לכל אחת לפחות יומיים כאלה בשנה), זו שלמרות כל שהבטיחה לעצמה שלא תעשה, יוצאת מכליה – ו-מ-פ-ל-י-ק-ה!

לאחר שהשתרר השקט בבית יושבת לבכות - על איזה אמא מכה היא.

 

אמא מכה – האמנם?

למרות ההומור הניכר בכתיבה לעיל, הרי שהמציאות המתוארת שם יכולה להתאים כמעט לכל בית אם בישראל. דבר אחד ללמדנו –אנחנו לא כל כך מיוחדות, והאמהות שלנו כנראה שפויה לחלוטין אם כל אמא כמעט יכולה להזדהות עם אותו טקסט.

אז למה זה קורה לנו ואיך מתמודדים עם זה?

• קודם כל הניחי כי את לא מיוחדת, וזה נורמלי ומותר להשבר, בין אם מילדייך ובין אם מכל גורם חיצוני אחר.
• העובדה שאת נשברת מילדייך לא הופך אותך לאמא לא טובה. נהפוך הוא, העובדה שאת מכירה בכך מוכיח את שפיותך – גידול ילדים אינו פיקניק. זוהי משימה לעיתים קשה מנשוא.
• כאשר את מזהה בעצמך את נקודות השבירה, ואין זה משנה ממה, הגדירי לעצמך זמן מנוחה. אין הכוונה בהכרח למשהו אותו תוכלי לממש ברגע בו את רוצה. אך מצאי את הכוח להגיד לבן-זוגך, או לסביבתך הקרובה כי את צריכה את השקט שלך, לכמה זמן אחרת תשתגעי. זה לגיטימי, ויותר מכך זה נכון עבור ילדייך. עדיף להם להתגעגע ולקבל אמא שלווה ורגועה, מאשר להתראות עם אמא עצבנית.
• במידה ולא הצלחת למצוא זמן הרגעות שכזה, הרשי לעצמך לעשות כמה פעולות שאולי לא מתיישבות עם האג'נדה החינוכית שלך, אך אמרי לעצמך כי הדבר עדיף באופן חד-פעמי מאשר לנסות ולמשוך עצמך אל מעבר גבול יכולתך. כך לדוגמא לא יקרה כלום אם הם ישבו לראות טלוויזיה, גם אם יותר מארבעים דקות, אם זהו מחיר השקט היחסי שאת צריכה מדי פעם, הריהו עדיף.
• והיה והפלקת – אל תחמירי עם עצמך. היי מספיק מודעת למינונים. אינני נכנסת לכאן לוויכוח החינוכי האם להפליק או לא. אני  מתייחסת למצב בו כבר הפלקת, ברח לך – עכשיו מה? קודם כל להתמודד, לא לברוח מאחריות! להסביר לילד ההמום כי קרה...והיה...ולהסביר מדוע היה. הדבר יקנה לו בטחון באשר למצב החדש אליו הוא נקלע, ולך יהווה רציונל באשר לרגע בלתי נשלט שלך.
• נכון זה משחרר לצעוק, הקטרזיס נהדר. עם זאת, בכל זאת אלו הם רק ילדים, לא ניתן להפוך ולהשליך את החולשות הפסיכולוגיסטיות שלנו על ילדנו. זה לא פייר. מצאי לך, נקודות ושקי אגרוף רגשיים אחרים – סרט טוב, פאב, חברה, בייביסיטר.
• הרשי לעצמך בימים בהם את מפורקת לחלוטין להזמין את שכתוב למעלה – בייביסיטר. גם אם לא תעשי כלום בזמן הזה, אך את יודעת כי לא תוכלי להתמודד עם הבית והילדים – ברחי. יעשה טוב לך ולהם.

 

את לא אמא מכה, ונסי שלא להפוך לאמא המלקה עצמה חדשות לבקרים על איזו אמא היא. בכל שאלה שתהייה, היוועצי, בכל נפילה התמכי. שחררי עצמך רגשית מכל המועקות והקשיים והביני כי כולנו עוברות אותם דברים. אולי ההבנה הזו תשחרר במשהו את הלחצים ותמנע את הנפילות, אולי. אם לא...פשוט קראי כתבה זו שוב.

 

שיהיה בהצלחה

בחסות תזונה משלימה - צמחי מרפא, אוניה דה גאטו, מאקה ועוד.