כמה פעמים הבטחת לעצמך לדבוק בחלום האימא המושלמת? עוד לפני שהפכת לאימא נשבעת שלך זה לא יקרה. את תהיי לאם הסובלנית והאדיבה ביותר עלי האדמות. את לא תהיי כמו אימא שלך, חס וחלילה. האם החלום שלנו ריאלי? האם קיימת בעולמנו אימא מושלמת? האם שאיפות שכאלה מצמיחות אותנו או דווקא כובלות אותנו ומונעות מאתנו תפקוד טוב יותר?

מאת: בת-שיר סולמי, גננת ובעלת תואר ראשון בחינוך.

שירי כבודי-אביב

כמה פעמים הבטחת לעצמך לדבוק בחלום האימא המושלמת? עוד לפני שהפכת לאימא נשבעת שלך זה לא יקרה. את תהיי לאם הסובלנית והאדיבה ביותר עלי האדמות. את לא תהיי כמו אימא שלך, חס וחלילה. את תאהבי את ילדך והוא תמיד יידע את זה וכשיישב על ספת הפסיכולוג ייספר על חוויות קסומות שלו ממך כאימא, כמה עשית הכול נכון ואיך מעולם לא טעית לגביו. כמה קיבל ממך הכול וברגע הנכון ובמקום הנכון.

אם נהיה כנות ואמיתיות עם עצמנו נודה כי חלומות על אמהות פקדו אותנו עוד הרבה לפני החתונה: תמיד חלמנו להיות אמהות מושלמות, לענות לילדנו בסבלנות אין קץ, בקול מתוק ומתנגן בכל שעה ביממה, גם באמצע הלילה. גם כשאנחנו קרועות מעייפות.

האם החלום שלנו ריאלי? האם קיימת בעולמנו אימא מושלמת? האם שאיפות שכאלה מצמיחות אותנו או דווקא כובלות אותנו ומונעות מאתנו תפקוד טוב יותר?

המושג "אימא טובה דיה" שהוטבע על-ידי הפסיכואנליטיקאי ד' וויניקוט, פורש בפנינו מבט אחר על מושג האימהות הטובה, שבהחלט יכול להצמיח לנו דימוי אימהי טוב יותר בעינינו.

אימא טובה דיה לעומת אימא מושלמת

מרגע שנולד התינוק נוצרת מערכת יחסים תלותית בין האימא לבינו. מערכת יחסים זו נקראת סימביוזה והיא שלב טבעי בהתפתחות התינוק והקשר שלו עם אימו. כאשר הוא גדל מעט, בסביבות גיל שנה-שנתיים מתחיל תהליך של היפרדות מהאם (ספרציה) ובתהליך זה, על פי וויניקוט תפקיד האם הוא לאסוף את כל הרשמים, התחושות והתנועות מוטוריות עבור הילד. באיסוף הכוונה היא ל"תרגום" האם את העולם עבור הילד שלה, כל מכלול התגובות המילוליות ושאינן מילוליות, שמעבירה האם במודע או שלא במודע לילד בתהליך הצגת העולם בפניו. ככל שיהיה האיסוף הזה מאפשר, פתוח, גמיש – כך תהיה ההפנמה של הילד את האני שלו.

שגיאה שלנו – מקור לצמיחה

מול הציפיות שלנו כאימהות להיות מושלמות, לזהות בדיוק את הצורך של הילד ולספק אותו באופן מיידי – באה התיאוריה של וויניקוט ונותנת מקום לשגיאות שלנו כאמהות. לא רק שמותר לאימא לטעות, אלא שלפי תיאוריה זו, שגיאות אלו נותנות לילד מרחב להתמודד בעצמו עם התסכול ולצמוח ממרחב זה. הילד חווה את הרצון הגדול שלנו לספק את צרכיו ולהרגיע אותו, וזה מה שנותן לו את הביטחון בעולם ובעצמו. סיטואציות שמזמנות התמודדות עם תסכול הן מצמיחות לפי התיאוריה הזו ולכן יש לאפשר התמודדויות אלו ובטח שלא למנוע אותן או לחשוש מפניהן.

לא לפחד מפרידה מהילד

לפי וויניקוט, הילד לומד את דפוסי ההרגעה בהם נוקטת אימו הטובה דיה ובזמן פרידה לזמן מבוקר ומותאם לגיל, הילד יזכור את אותן דרכים בהן מרגיעה אותו אימו וירגיע את עצמו. חוויות מסוג זה יצמיחו את התינוק ויעודדו אותו בתהליך בניית הנפרדות שלו מאימא בעולם. לפי וויניקוט, "אם טובה דיה", היא אם שקשובה לעצמה, למה שמפריע לה, לצרכים שלה ופועלת מתוך התחשבות בצרכיה לצד צרכי תינוקה.

אימא במבחן הדרך ולא במבחן התוצאה.

התיאוריה נותנת משקל רב לעצם המאמץ הרב וההתארגנות המיוחדת שנעשים על-ידי האם כדי לספק את הילד, על פני התוצאה: האם הילד אכן קיבל את מבוקשו. הילד רואה כמה חשוב הוא לאימו, כמה היא מתאמצת ומשתדלת לספק את צרכיו וזה מה שנותן לו את ההרגשה שהוא חשוב, ראוי ואהוב.

לכן, כל אחת מאיתנו צריכה להיות גאה באימא שהיא ובמאמצי העל שכל אחת מאיתנו עושה, בחשיבה הרבה שאנו משקיעות מאחורי כל האופרציות של חוגים, ימי הולדת, מתנות, אירוח חברים אחרי- הצהריים וכולי ולקבל את אותם דברים שפחות הצלחנו בהם בהבנה ובידיעה שעשינו את הכי טוב שידענו.

לסיכום:

פיתוח יכולת ההכלה של הילדים ייטיב גם אם יכולת ההכלה שלנו את עצמנו. מי שנוטה לפרפקציוניזם תלמד מהר מאוד, שהשלמות מצויה בהיות העולם בלתי משולם. את החזה שהידלדל בהנקות ניתן לשפץ בעזרת ניתוח הגדלת חזה, אבל את היחסים בינינו לבין אהובנו הקטנים נוכל לבנות בתהליך ארוך ואיטי, עם עליות ומורדות - של לימוד ומודעות עצמית.