מחקרים מראים שדימוי גוף מתחיל להיווצר כבר בגיל  שנתיים, שלוש. כבר בגיל צעיר מאוד יש בנות שנהנות לראות את עצמן בראי ויש כאלה שפחות. בנוסף, ניתן לראות במחקרים כי ילדות שמרגישות טוב עם גופן בגיל צעיר, הן בעלות סיכוי נמוך יותר להשמין עם חלוף השנים.

מאת נורית אלדר, בית הספר לדימוי גוף ובטחון עצמי בשיטת, בעלת תואר שני בתראפיה באומנות והסמכה בינלאומית באימון אישי

 מחקרים מראים שדימוי גוף מתחיל להיווצר כבר בגיל  שנתיים, שלוש. כבר בגיל צעיר מאוד יש בנות שנהנות לראות את עצמן בראי ויש כאלה שפחות. בנוסף, ניתן לראות במחקרים כי ילדות שמרגישות טוב עם גופן בגיל צעיר, הן בעלות סיכוי נמוך יותר להשמין עם חלוף השנים. הפחד מהשמנה, גם אצל ילדות רזות, יכול להביא להשמנה עתידית (אמונה שמגשימה את עצמה) ולמעגל של סבל שנמשך לאורך החיים.

 

מכאן, ישנה חשיבות לזיהוי דימוי הגוף כבר בגיל מוקדם. אם נוכל לזהות מה מרגישה הבת הקטנה שלנו כלפי גופה, נוכל לעזור לה לשפר את דימוי הגוף וכמובן את הביטחון העצמי וההרגשה הפנימית.

 

נורית אלדר, אם ל-3 בנות, הוכיחה במחקר שעשתה בתואר השני בתראפיה באמנות, כי דימוי הגוף של האם משפיע על דימוי הגוף של ביתה הקטנה. כלומר, דימוי גוף שלילי של האם יגרור בהכרח דימוי גוף שלילי של הבת.

איך להתחיל לדאוג לדימוי הגוף שלך ובמקביל לזה של ביתך הקטנה (גילאים 2-3 ואילך)?

שינוי שתעשי בתפיסת דימוי הגוף שלך, ישנה את תפיסת דימוי הגוף של ביתך.

על ידי עבודה עם החששות הקיימים בנו, והתבוננות על דפוסי ההתנהגות שלנו, מתאפשר שינוי ויצירה של אמונות ודפוסים חדשים שיתמכו גם בנו וגם בבנותינו.

 

חיזוק הדימוי של האם

• ההתמקדות בטוב, מעלה את דימוי הגוף -  מידיי יום הסתכלי על עצמך במראה ומצאי לפחות דבר אחד שאת אוהבת בגופך, התמקדי בו והוקירי אותו.  למשל: אם את בעלת אגן וירכיים רחבים ובכל פעם שאת מול הראי, מבטך ננעץ באגן ואת מתאכזבת. רצוי שתתמקדי במה שאת אוהבת בגופך כמו למשל - כל החלק מהמותניים ומעלה ותתפעלי ממנו בכל פעם שאת מביטה במראה.  תרגול הדפוס החדש יוביל לשינוי בתחושה ולחיזוק דימוי הגוף.
• מה החלק בגוף שהכי קשה לנו איתו ?- לרוב כשאנו חושבות על החלק שמפריע לנו בגוף אנו מדמות שמפרידים מאיתנו את החלק הזה, הדבר יוצר תחושת ניכור הפוגעת בדימוי הגוף - "אני רוצה להיפרד מהבטן", "לא רוצה שתהיה חלק ממני". למשל, אם יש לך עודף משקל המתרכז בבטנך ואת נוהגת מידיי פעם לתפוס אותה בידיך ולדמיין כאילו סכין חותכת את "החלק המיותר". רצוי במקום, לדמיין את ההפך, למשל לדמיין את הבטן מתכווצת לתוך הגוף, כך היא תהפוך חזרה להיות חלק מאיתנו. אנחנו עדיין יכולות לחשוב על החלק המטריד אבל, ללא מחשבות ניתוק אלא כחלק מהגוף השלם שלנו, תחושת הניכור תעלם ודימוי הגוף יעלה. 
• נשים עם דימוי גוף נמוך מתעלמות מהגוף - לעיתים גם כשכואב להן, הן לא מתייחסות ובוודאי לא קשובות למה שנכון להן לאכול. "יש את הגוף שלי ויש אותי..". למשל: אם את בעלת עודף משקל לא מבוטל ומרגישה שאת כלואה בתוך גוף שאינו שייך לך, כתוצאה מכך אינך קשובה לתחושות הגוף ואת מסוגלת לאכול עד ל"התפוצצות".

כדי להפסיק את תחושת הניתוק כדאי להיזכר שהגוף הוא היחיד שיש לנו ולהוקיר חלקים  בו, למשל  - מה הגוף תורם לי? "מאפשר לי לזוז ממקום למקום.." "בזכותו ילדתי  את ילדי"...

• התייחסות לגוף כבוגד - "באיזה זכות הוא לא משתף איתי פעולה? הגוף בגד בי, עד היום אכלתי בלי לדפוק חשבון ולהשמין ופתאום הוא משמין.." התוצאה- כעס ואכזבה מגופך. כשאנחנו מתייחסות לגוף כבוגד, עולה תחושת השנאה אליו ואנו פוגעות בדימוי העצמי שלנו. כדי להתחיל לראות את הגוף כתומך בנו ולא כבוגד רצוי לבדוק, היכן הוא לא בוגד? למשל.."הגוף שלי מאפשר לי להרים את ילדיי על הידיים". מחשבה כזאת והתמקדות בגוף כשותף, תעזור לנו להרגיש טוב יותר ולהפחית מיידית את עצמת התחושות השליליות.

 

חיזוק הביטחון ושיפור דימוי הגוף של הבת

• מצאי בגוף של בתך דברים שאת אוהבת - חשוב שזה יהיה אמיתי. למשל, עיניים יפות, שיער יפה וכו'. אנחנו נוטות להסתכל על הבנות שלנו בעין ביקורתית. במקום זה, להסתכל על הבת ולחפש בכל פעם משהו שאת אוהבת וכמובן, לא לשכוח גם לומר לה את זה מידיי פעם.
• הביקורת היא הרסנית - רצוי שתשמרי אותה לעצמך גם אם נראה לך שהיא נכונה. להגיד לבת שלך משפטים כמו: "השמנת בזרועות..", "יצאה לך בטן" או "קיבלת טוסיק.." בדבריך את בעצם אומרת לביתך - "הגוף שלך לא מספיק טוב", "את מקולקלת". הילדה מאמינה לאימא שלה. בגיל צעיר ההורים משמעותיים ודבריהם מתקבלים ללא סינון. מאוחר יותר הילדה תגדל ואף עשויה לרדת במשקל ולהראות נהדר אבל היא עדיין תרגיש את מה שאמא שלה אמרה לה בילדותה .
• אם בכל זאת, לדעתך משהו בגופה של ביתך משתנה לרעה, ניתן ללא מילות ביקורת לעשות מאמץ בנוגע לתזונה שלה או של המשפחה כולה (בגילאים אלה ההורה עדיין אחראי על התזונה של ילדו), לחשוף את ביתך לפעילות ספורטיבית ואולי אף לעשות אותה יחדיו. למשל: הליכות בפארק, נסיעה באופניים, שחייה ועוד. כל זאת אפשר לעשות ללא שיפוט שלילי. אם מדובר במבנה גוף ולא ניתן לעשות דבר, כדאי לפעול לקבל את מראה הבת. חשוב למצוא בו משהו טוב ולהתמקד בו.  אם נתמקד במה שלא נראה לנו, המסר השלילי יעבור לביתנו גם ללא מילים.