רוב פניותיהם של ההורים אליי לאימון ילדים, הינן במטרה לחזק את בטחונו העצמי של ילדיהם.

איך קורה הדבר, שאנו ההורים שאמורים "להעניק" בטחון לילדינו, פונים לגורם מבחוץ עבור זה?

מאת: שני הורביץ, מחברת הספר "ההורה שבחרתי להיות", יועצת, מרצה ומאמנת מוסמכת ((CPCCלהורים ולילדים.

 

רוב פניותיהם של ההורים אליי לאימון ילדים, הינן במטרה לחזק את בטחונו העצמי של ילדיהם.

איך קורה הדבר, שאנו ההורים שאמורים "להעניק" בטחון לילדינו, פונים לגורם מבחוץ עבור זה?

עם כל הכבוד לעבודה שאני עושה עם ילדים ולתוצאותיה, אני מאמינה שאין אחד בעולם שיכול וצריך להשפיע על בטחונו העצמי של הילד כפי שההורה יכול.

 

והנה איך:

 

נתחיל את התהליך בחקירה פנימית,

שאלו את עצמכם:

"מה נוסך בי בטחון?"

"מתי אני בטוח בעצמי?"

 

הרבה אנשים עונים על שאלות אלו כך:

"נוסך בי בטחון הידיעה שאני בסדר, שאהיה אהוב ומוערך לא משנה מה."

"אני בטוח בעצמי כשאני עושה משהו שאני יודע שאני טוב בו"

ובכן, אשאל:

"איך אתה יודע שאתה טוב?"

מרביתם עונים:

"כאשר אומרים לי שאני טוב"...

ובכן, הרי לכם התשובה לשאלה איך לגדל ילד הבטוח בעצמו.

 

1. קבלו ואהבו את ילדכם ממש כפי שהוא

כמעט מרגע היוולדו, אנו מנסים לשנותו, לתקנו, לעצבו בדמותנו, בדרכנו, בהתנהגותנו.

קחו לכם כתרגיל לשים לב,

כמה פעמים ביום המשפטים שלכם אל מול ילדכם מתחילים ב"לא" ו "אל"?

כמה פעמים ביום אתם אומרים לילדכם: "תעשה כך....תנהג כך"?

דומה הדבר לילד אשר נולד עם עיניים כחולות ואנו ההורים מנסים לשנותו לילד עם עיניים חומות.

יהא זה מאבק לשווא ורצוף מכאובים.

ברגע שישנה קבלה כי כך הוא, ואין לזה שום קשר אליכם ואל משהו שאתם עשיתם,

ישנה הקלה עצומה ושחרור עבור ההורה ומכאן תחושת חופש ושחרור אצל הילד ובבית.

לדוגמא:

היה לי מקרה עם הורים אשר לא יכלו להכיל זאת שילדם לא מדבר עם ילדים או מבוגרים הפונים אליו.

הילד היה מדבר עם הסביבה דרך ההורים וזה גרם להורים לכעס ולחוסר סבלנות.

עם הזמן הם גילו כי תחושת הכעס וחוסר הסבלנות נבעה מהשיפוטיות שלהם את עצמם בעקבות התנהגות ילדם.

ברגע שהם הבינו שהתנהגות ילדם אינה אומרת עליהם שהם לא בסדר או שהילד עצמו לא בסדר, הם הרפו מהעניין, מה שאיפשר להם לומר לילדם: "אם יש לך משהו להגיד, אמור זאת, אני מאמין כי אתה יכל לעשות זאת ואני סומך עליך".

תוך כמה חודשים, הילד החל לדבר עם ילדים ומבוגרים.

 

2. תנו לו את החופש להיות הוא, בתוך מסגרת הערכים והגבולות שלכם

לעיתים רבות מדי אנו עסוקים וטרודים מכדי לגלות את אופיים וצורת חשיבתם של ילדינו.

לעיתים רבות מדי אין בנו את הסבלנות ואורך הרוח ללמוד את דרכם וצורת התנהגותם,

אני מזמינה אתכם היום להסתקרן שוב כילדים, לגבי כל דבר, ובפרט ילדיכם.

אתם תהיו המומים לגלות כמה שלווה וחיות, רוגע ואמונה יש בתוככם.

לדוגמא:

אמא הולכת עם ביתהּ לגינה וללא הרף נותנת לה הערות כגון: איך להחזיק את הכף,

מה לעשות עם הדלי, איך לבנות בחול ואיך להתגלש....

אני מזמינה אתכם מהיום לתת לילדכם לגלות לבד, להתנסות, לחקור ולברר.

נכון, כשילד זורק חול על ילד אחר – מקווה כי יהיה זה גבול עבורכם ותעירו לו,

אך עד אז, תנו חופש, שחררו, תנו להם לגלות את עצמם, בעצמם.

 

3. למדו להכיל ולקבל רגשות מאתגרים אצלכם ואצל ילדכם כגון:

כעס, תסכול, עצב, כאב, פגיעות, פחד.

ההשפעה של אי יכולת הכלה של רגשות אלו הינה שהילד מרגיש שהוא לא בסדר, שהוא לא טוב, ושאסור לו להרגיש רגשות אלו.

לעומת זאת ההשפעה של יכולת הכלה של רגשות אלו היא שהילד מרגיש בסדר, טוב ואהוב לא משנה אלו רגשות עולים אצלו באותו רגע.

לדוגמא:

כשהילד יודע כי לפחד זה בסדר, הוא יכול לבחור להמשיך הלאה לכיוון מטרתו, עם הפחד.

לעומת זאת אם הילד מרגיש כי זה לא בסדר להרגיש פחד, הוא יהיה עסוק בכמה הוא לא בסדר ואיך להיפטר מהפחד וה"לא בסדר...."

 

היה לי מקרה עם אמא שכאשר ילדתהּ בכתה, היא ציוותה עליה להיכנס לחדרהּ.

כששאלתי את האם, עבור מה הכניסה אותה לחדר, האם ענתה כי לא נעים לה לשמוע את ילדתה בוכה.

שאלתי אותה, מה לא נעים לה בזה, לבסוף הגיעה האם לכך שתחושת אי הנעימות הינה שיפוטיות ובקורתיות כלפי עצמה, ולכן אינה יכולה להיות עם בכי ילדתהּ.

בתהליך, האם למדה כי רגשות הילדה לא עושים אותה לא בסדר, דבר שאיפשר לה להיות בקירבתה של ביתהּ גם כשהיא בוכה וצועקת.

עד מהרה סצנות אלו שכחו והתמעטו.

 

4. האמינו בהם

האמינו ביכולות, בכישורים ובמסוגלות של ילדיכם להיות ולעשות כל דבר שרק ירצו.

ברגע שאתם תאמינו ביכולות של ילדיכם, הם יהיו כמראה לכם ויאמינו בכך גם הם.

האמינו בכל ליבכם ואמרו להם זאת.

אני מזמינה אתכם מהיום להעניק אמונה זו לילדיכם, זו מתנה מאין כמוה.

עשו זאת ברגישות, והכי חשוב, עשו זאת באותנטיות.

לדוגמא:

"אני שומעת ורואה שקשה לך ואין לי ספק כי תצליח"

"את כזו חכמה, ונבונה, ברור לי שתמצאי את התשובה לכך"

 

5. הוקירו ועודדו אותם

המלילו את החוזקות שלהם ואמרו להם כל מה שאתם מעריכים ואוהבים בהם.

כאשר אתם אומרים להם במה הם טובים ומוצלחים זה מחזק אותם,

זה עוזר להם ללמוד את עצמם ובונה את בטחונם העצמי

לדוגמא:

"אני מעריכה את ההתחשבות שלך באחיך, את טוב ליבך והרצון העז תמיד לעזור"

"את כזו אמיצה"

"אתה נבון"

"את תמיד יפה, לא משנה מה את לובשת"

וכו'

 

לסיכום:

בטחון עצמי, אינו דבר שניתן להעניק למישהו, בטחון עצמי הוא דבר שנבנה מבפנים.

עם זאת יש לנו השפעה שלא תסולא בפז לבנייתו אצל ילדים ואנשים כאחד.

כאשר אנו נותנים לילדינו את ההרגשה שהוא בסדר, טוב ואהוב לא משנה איך יתנהג,

כאשר אנו נותנים לילדינו את ההרגשה שאנו מאמינים בו, לא משנה כמה כשלונות עבר,

כך נוכל לגדל ילד הבטוח בעצמו.

 

ולאלה המחפשים קיצורי דרך, כל שאתם צריכים לעשות בכדי לגדל ילד הבטוח בעצמו

הוא לאהוב ולקבל את עצמכם ממש כפי שאתם, ללא ביקורת ושיפוטיות, ללא לגלוג וזלזול עצמי.

ברגע שתילמדו לעשות זאת עבור עצמכם, תדעו לעשות זאת עבור ילדכם.

 

אוהבת אתכם ממש כפי שאתם

שני