מאמר זה מוקדש באהבה רבה לכל ההורים אשר בפיהם שגורים אחד או כמה מהמשפטים הבאים:

"הילד שלי פשוט לא יודע להעסיק את עצמו", "הילדים שלי מטפסים על הקירות כשהם בבית"...

מאת: שני הורביץ, מחברת הספר "ההורה שבחרתי להיות", יועצת, מרצה ומאמנת מוסמכת ((CPCCלהורים ולילדים.

 

 

מאמר זה מוקדש באהבה רבה לכל ההורים אשר בפיהם שגורים

אחד או כמה מהמשפטים הבאים:

"הילד שלי פשוט לא יודע להעסיק את עצמו"

הילדה שלי: "אמא משעמם לי"

"הילדים שלי מטפסים על הקירות כשהם בבית"

 

אז מה לעשות?

ראשית, אני מזמינה אתכם להבין את מקור הקושי שלכם עם העיניין.

 

שאלו את עצמכם:

"מה זה אומר עליי שילדי אינו יודע להעסיק את עצמו?"

"איך זה בשבילי להיות בחוסר עשייה?"

 

הורים רבים מצביעים על חוסר היכולת להכיל את ילדיהם במצב זה, והסיבה העיקרית לכך הינה: "מה זה אומר עליי בתור הורה?" ואז, תחושת הכשלון, הבקורת והשיפוטיות העצמית בעיצומן.

 

ההזמנה שלי אליכם:

1. להבין שרגשות ילדיכם אינם אומרים מאום עליכם, זה לא עושה אתכם הורים לא טובים, זה לא עושה אתכם לא בסדר. זה שלהם לגמרי, קשור לעולמם, לנקודת מבטם, לבחירתם ברגע זה.

 

2. לבדוק את נקודת מבטכם על "חוסר עשייה", "לשבת לבד". לרובנו יש בעיה לשבת בשקט, בדממה, לבד ולא להיות עסוקים. לכן איננו מסוגלים להכיל זאת אצל האחר. ברגע שאמונה זו תתחלף ותגלו את המתנה העצומה בלשבת בדממה עם עצמכם, נקודת מבטכם על הסיטואציה תשתנה ולא תהיה לכם בעיה להכיל זאת אצל האחר.

 

3. להאמין, ללא צל של ספק, כי לילדיכם יצירתיות ודמיון ללא גבולות, יכולות וכשרונות כמו שלכם לפחות, אם לא יותר. ברגע שתאמינו בכך ותפסיקו לחשוב שאתם האביר על הסוס הלבן של ילדכם, אלא הם בעצמם, אתם תפסיקו לקחת "תיקים" שאינם שלכם; ולא רק שאתם תחוו שחרור וחופש אלא גם ילדכם!

האמינו בהם, אמרו להם זאת ושחררו.

 

עכשיו, כשאתם משוחררים משיפוטיות וביקורתיות עצמית ואתם מאמינים ביכולות הבלתי מוגבלות של ילדיכם, כלומר, אינכם נושאים את האחריות לתעסוקת ילדיכם על כתפיכם, הנכם פנויים להיות עבורם "ולפזר אבקת קסמים"

 

הנה איך:

בסקרנות:

עזרו להם ללמוד את עצמם על-ידי שאילת שאלות נקיות משיפוטיות ודיעות קדומות:

"מה זה אומר שמשעמם לך?"

איך זה בשבילך לא לעשות כלום?"

"מה היית רוצה לעשות?"

 

בגילוי אמפטיה: 

"אני שומעת ממך שזה לא נעים לך להיות בחוסר עשייה"

"אני מבינה שזה לא כיף לך כשמשעמם לך"

 

בהכלה:

אחרי שגיליתם סקרנות והבעתם אמפטיה, תעצרו! 

אל תעשו יותר, פשוט תהיו עם המצב כמו שהוא.

 

אל נא תגררו עכשיו למצוא להם פתרון או תשובה.

למה?

1. כי אז הנכם מרגילים אותם שאתם הפתרון לכל "בעיותיהם", מה שלוקח מהם עוצמה, בטחון, הערכה עצמית ותושייה.

2. פשוט כי הם יכולים לבד!

 

דוגמא:

משי: "אמא, משעמם לי"

אמא: "מה זה אומר שמשעמם לך?"

משי: "שאני לא יודעת מה לעשות"

אמא: "מה היית רוצה לעשות?"

משי: "לא יודעת"

אמא: "ואיך זה בשבילך לא לדעת מה את רוצה לעשות?"

משי: "לא נעים"

אמא: "מה זה אומר?"

ומשי כבר נעלמה לה והצטרפה למשחק...

 

אולי זה יקח כמה רגעים ואולי גם כמה פעמים, אך בסופו של דבר, יהיה זה כאילו פיזרתם אבקת קסמים בבית ולפתע "בעיה" זו תתמוסס כלא היתה.

 

שיהיה בהצלחה