זהו. מעכשיו, גם אני כמו אלפי נשים אחרות בעולם- מותקנת. נכנסתי לרשימת המותקנות הרשמית, ואני חברה במועדון. מעכשיו הכניסה חינם. אין צורך להרשם מראש, אין צורך לברר תאריכים פנויים או מצב נזילות פשוט הכנסו. הייתי אומרת בהמוניכם אבל עברתי את השלב, אז רק בעלי- הכנס הדרך פנויה.

מאת: ריקי לוי דינר 

אני מותקנת. החל מיום ראשון לפני כשלושה שבועות הצטרפתי- יש לי התקן תוך רחמי. נשמע טבעי, נשמע נורמלי. הייתי רוצה פעם אחת לשמוע על המצאת ההתקן התוך-פיני, מעניין איך זה ישמע אז...טבעי? נורמלי?

מחוויותיה של מותקנת.

 

ההתקן- גרסא 2010.

מגיל צעיר מאוד אני משתמשת בגלולות וזאת בשל בעיות רפואיות אלו ואחרות (כמה נפלא שיש תירוץ). ההתלבטות בנושא ידועה כמעט לכל אישה, האם להמשיך לקחת גלולות ולהציף את גופנו בהורמונים, או להפסיק עם הגלולות ולהסתכן בהריון לא רצוי? הפוטנציאל ההריוני לרוב מנצח ומרבית הנשים ממשיכות לקחת גלולות. כך גם אני , לקחתי, עד שנכנסתי להריון. עם גלולות! וזאת בשעה שאני מתפעלת בבית ילד בן חמש וילדה בת חודשיים. היום כשנה לאחר מכן אני עם ילד בן חמש, ילדה בת שנה וחודשיים וילד בן חודשיים תוהה שוב מה לעשות.

אז הלכתי לטכנאי הידוע גם בשמו המקצועי – גיניקולוג. הלכתי להתקין, כי זה מה שטכנאים עושים.

האמת היא שהוא לא הבין מדוע התמהמתי עד עכשיו - כולן מתקינות הרי.

"אני בטוח", הוא אומר לי, "שאם תדברי עם השכנות שלך תגלי כמה זה נפוץ". ככה זה בכל בית היום, אני חושבת לעצמי, יש מחשב, די.וי.די. והתקן תוך רחמי. עוד מעט יהיה אפשר לקנות את זה בסופר בהקפה והנחת חברים, שלא לדבר על התקנה עצמית, ממש איקאה תוך רחמית (אני באמת לא מבינה איך השוודים עוד לא חשבו על זה?).

בכל אופן לרחמנו, סליחה..לענייננו,  כך בערך התנהלה השיחה ביני לבין הטכנאי טרם ההתקנה.

(אגב, יש חברה מביאה חברה, אז מי שעדיין לא נרשמה כדאי. )

 

טכנאי- יש לנו שתי גרסאות של ההתקן כיום.

ריקי- זה קולט ירדן?

טכנאי- יש את הגרסא הישנה משנות השישים....

ריקי- שנות השישים...מעניין אם אמא שלי מותקנת. אין סיכוי אמא שלי בתולה, כל האמהות בתולות.

טכנאי- הגרסא של שנות השישים שמוכיחה עצמה עד היום היא הגרסא ללא ההורמונים

ריקי- מורמונים....אנחנו אשכנזים. למה הוא מזכיר את המורמונים. מה הם המציאו את זה?

טכנאי- הגרסא המתקדמת יותר, הינה גרסא המפרישה הורמונים לתוך הרחם. מבחינת יעילות שתיהן יעילות באותה המידה.

ריקי- זה בא בוורוד?

טכנאי- אז מה את אומרת?

ריקי- כן!!!! היפ היפ הוריי! איפה חותמים?

טכנאי- לא חותמים. מפסקים.

 

על פיסוק, תעלה וחתיכת פלסטיק אחת.

שתי עובדות שלא מסתדרות אחת עם השנייה עומדות בפתחו של החלק הבא.

מרבית העוסקים במקצוע הגיניקולוגיה הינם גברים. מרבית, אם לא כל המשתמשות ונזקקות לשירותים של אלו האחרונים הינן נשים. נתון מפתיע אני יודעת, תנסו לעכל. נמאס לנו מהשילוב הטרגי משהו של נתונים אלו. נמאס לנו לפסק, להרים, להוריד, להתנגב. נמאס לנו, וסליחה שאני מדברת בשם המין הנשי אני מרשה לעצמי, שחוקרים את תוכנו כמו שחוקרים את הגאולוגיה של מערה עתיקה, מפשפשים, מאירים, מסתכלים ומהנהנים מדי פעם אהממממ...קטן לחלל. מזה אהמממ... מה כבר מצאתם שם? מאובן משנות תרפפו? אם כן זה של בעלי, נא להחזיר.

נמאס לנו, נמאס לי. המערה הגאולוגית אינה ממצא ארכאולוגי וזאת ללא קשר לכמות המשקעים הנמצאים בה בכל זמן נתון, זוהי התעלה הנרתיקית שלנו יהיה נחמד אם יתייחסו אלינו כשמדברים עליה ואליה תוך התבוננות בפנס של כורי פחם. החלל הנפרש מעליה אינו מקום קבורה עתיק או מערה המשכית לעריכת טקסים פאגאניים זהו הרחם שלנו, אנחנו קשורות אליו אנא התייחסו אליו בכבוד. מעבר לקשר ביננו לבינו הוא גם מפחיד אותנו וזאת משום שקיומנו הנשי, גם אם לא נודה בכך תלוי, בין היתר, בו. מאותה הסיבה בדיוק אנו מתקשות להפרד ממנו (אולי ממנה?), גם כאשר הוא איבד את תפקודו החיוני בחיינו. אישה ללא רחם הינה כגבר ללא ...הבנתם את הרעיון אני חושבת. גם כאשר הוא מתפקד או יוצא לפגרה קלה בהמלצתנו קשה לנו. הרחם שלי בפגרה, מרצון. רק שאותה חתיכת פלסטיק התקועה בו עכשיו מבשרת באיזה שהוא אופן את תחילתו של הקץ, אני מושבתת על ידי גורם חיצוני שהוכנס לשם על ידי טכנאי גברי בעודו מהמם לתוך מערת הקבורה שלי. הטקס הפאגני התחיל ולא אני פתחתי אותו.

 

אפילוג

אני שמחה שיש לי התקן, שמחה שאני מוגנת מהריון נוסף לחמש שנים. לא יודעת אם שפיותי הייתה עומדת לי בעוד הריון כה קרוב לקודמו. אבל נמאס לי.

כשהרופא הנהדר שלי התקין לי את התכנה הפרימיטבית יותר (זו שבאה בוורוד), מאסתי במצב, מאסתי בו מאסתי בגופי. הרגשתי מחוללת. משך שנתיים הייתי בהריון, נגעו בי, פשפשו בי, חקרו אותי, הכניסו לי, הוציאו ממני, גלגלו לתוכי, פיסקו אותי, פיסקו אותי, פיסקו אותי. די!!!!

הכל היה בהיתר, הכל היה ברשות, לאט לאט הכל חלחל לתחושה שאני זרה לגופי והוא זר לי. הוא היה הגוף ההריוני, הגוף הרפואי, לא הגוף שלי. ההתקן היה השיא. לא יכלתי יותר שיגעו בי, לא רציתי יותר לשמוע על מונחים נשיים בשפה רפואית. רציתי לאמר כמו שבני בן החמש לומד בגן שלו "הגוף שלי הוא רק שלי".

חתיכת פלסטיק אחת מביאה לי את השקט לחמשת השנים הבאות. חתיכת פלסטיק אחת מתירה אותי מיד הרופאים, הטכנאים ושאר המתקינים לתקופה הקרובה.

עדיין אין התקן תוך פיני, וכנראה שעד שלא ימציאו כזה נמשיך להיות מפוסקות, מעורטלות ופגיעות. איני אומרת שכל הליכה לגניקולוג היא כזו, לא עבורי לפחות, עבור חלק מן הנשים היא כן. אני רק אומרת שלאחר שנתיים בהן הגוף שלי עמד רק בתפקידים חברתיים של אישה הרה, יולדת, מניקה. הוא חזר אליי. לרשותי.

הגוף שלי הוא רק שלי, עם זאת עקב הפגרה הכניסה מותרת בואו בהמוניכם. טוב לא באמת...רק בעלי. גם הוא רק שלי.

על ריקי לוי דינר תוכלו לקרוא בקישור הבא: ריקי לוי דינר