משחר ילדותינו מלמדים אותנו שלא יפה לשקר ושהבטחות צריך לקיים. אני מנסה לחנך את ילדיי על אותם ערכים, וזה מתחיל בדברים הקטנים. כך למשל כשבני אומר אני אסיים את הארוחה, אני מבקשת שיבטיח לי ורק אז ארשה לו לראות את הסרט שאחרי, לעלות על ההארלי או כל דבר אחר שירצה. כי אני יודעת שכשהוא מבטיח- הוא מקיים.

מאת: ריקי לוי - דינר

משחר ילדותינו מלמדים אותנו שלא יפה לשקר ושהבטחות צריך לקיים. אני מנסה לחנך את ילדיי על אותם ערכים, וזה מתחיל בדברים הקטנים. כך למשל כשבני אומר אני אסיים את הארוחה, אני מבקשת שיבטיח לי ורק אז ארשה לו לראות את הסרט שאחרי, לעלות על ההארלי או כל דבר אחר שירצה. כי אני יודעת שכשהוא מבטיח- הוא מקיים.

כשאנחנו מתבגרים, אנחנו יודעים שיש גם קיצורי דרך, ויש הבטחות עצמיות שהן הבטחות 'לייט', כמו שקרים לבנים - הבטחות להתחיל דיאטה ביום ראשון, הבטחה שהפעם באמת זו הסיגריה האחרונה וכהנה וכהנה. פעם אפילו הבטיחו לי ששחור מרזה, עד היום אני נראית באבל אבל עדיין פרה. אז הבטיחו…אז מה?

הבטחות הוריות

אבא שלי הבטיח לי, כל פעם שחזר ממילואים או מאובק מאיזה שהוא קרב, שאני כבר לא אצטרך להלחם. למרות שראיתי בו גיבור כל פעם שחזר עם הדובון, ראיתי גם עצב גדול בעיניו. לא הבנתי אז למה. היום אחרי חמש מלחמות שעברתי בעורף, אחת מהן עם ילדיי אני יודעת שהוא התכוון לטוב אבל יש הבטחות שקיומן גדול עלינו. הדור שלנו כבר לא תמים בעניין הזה, הוא יודע מה לא להבטיח, לא לילדיו ולא לעצמו. כולם כבר מדברים על המלחמה הבאה, קיומה כל כך ברור עד כי אנשים מתפתים שלא להתחייב על התאריך. מיד לאחר הדיון בנושא יגידו כולם, "נו מה כבר אפשר לעשות?"  כי אנחנו כבר מפוכחים ולא מבטיחים לעצמנו שינוי המגיע בעקבות מחאה חברתית. בהתחלה, בצעירותנו עוד האמנו להבטחות הנבחרים שלנו שיעשו הכל למעננו, אך גם מהבטחה זו התפכחנו.

ברמה הבסיסית יותר אמא שלי וחברותיי הקרובות הבטיחו לי אחרי לילות של בכי שבבוקר הכל עובר, גם הכאבים הגדולים ביותר. הלכתי לישון בקושי רק כדי להתעורר ולגלות שאני עדיין שבורת לב מאי אלו מהמורות בחיים. אני מנסה לחשוב מה אומר בעתיד לביתי בסיטואציות שכאלו כשאני יודעת שההבטחות האלו לא באמת מתקיימות. איך ארגיש עם העובדה שהיא נשברת לצד העובדה שאני צריכה להבטיח לה משהו שלא יתקיים? אולי פשוט עדיף לאמר כי המשברים הם חלק ממסלול החיים וכי בסופו של דבר כולנו לומדים מהם שיעור או שניים.

ההורים שלי הבטיחו לי עולם יפה יותר, ירוק, נושם. הבטיחו לי שאם אעבוד קשה אראה פרי לעמלי, שקשה יש רק בלחם, ושסרטן זה רק בעל חיים ימי. האם שיקרו לי? אני יודעת היום שעבודה קשה לא תמיד נושאת פרי, שכסף הוא אולי לא הכל בחיים אבל 'וואחד' אמצעי להשגת אותו "כל". הבנתי מזמן שמי שמבטיח לי שהוא אומר לי את האמת בטח משקר, ושמי שאומר שכשתמצאי את האחד תביני שיש רק אחד כנראה לא קרא את נתוני הלמ"ס באשר לשיעורי הגירושין בארץ.

אני לא פסימית, ולא מאשימה איש בהבטחות שווא. פשוט מפוכחת קמעה ונזהרת מכל הבטחה.

הבטחות אסטתיות

הבטיחו לי שהמצלמה מורידה חמש קילו ובינתיים בכל התמונות יוצא לי להסתיר מישהו לרוחב וזה לא בדיוק מחמיא. חברה שלי הלכה לקוסמטיקאית והאמינה לה כשהבטיחה לה ששעווה בבית השחי זה לא כואב. מילא זה אבל היא גם הייתה מספיק מטומטמת והמשיכה להאמין לה לכיוון המפשעה.

לצד כל זה חברתי התזונאית ממשיכה להבטיח לי שנים שלחסה ערך קלורי שלילי ואני עד היום לא מבינה בדיוק מה זה אומר...

מה שכן אני עדיין תוהה אם להאמין לבעלי שמבטיח לי שאני הכי יפה בעיניו. כאילו תחשבו על זה רגע...מה שהוא אומר לי בעצם זה שאם נשים את בר רפאלי, יעל בר זוהר, ואותי הוא עדיין יחשוב שאני הכי יפה מבין השלוש? השאלה היא עד כמה אנחנו חושבים שאנשים אחרים מטומטמים שאנחנו מפזרים כאלו הבטחות?

 

הבטחות רבתי

הבטיחו לנו במהלך החיים הרבה דברים וגם אנחנו הבטחנו לאחרים. השימוש הזה במשפט "אני מבטיח לך" מנשל את רצינות השורש ב.ט.ח. מנכסיו. כי כולם מבטיחים, וכמעט כולם ברמה זו או אחרת לא עומדים בכל התחייבויותיהם. אני לא מאשימה גם אני מן הסתם מבלי משים חטאתי בהבטחה או שניים.

הבטיחו לנו בין שלל ההבטחות שילדים זו רק שמחה, שאם ישנים מספיק זמן בהריון זה נצבר...., שסרטי אלימות לא באמת משקפים את המציאות, שאופנת שנות השמונים לא תחזור על עצמה ושרשע וטוב לו, צדיק ורע לו... נקודה אחת לטובתם.

אם לסכם את הכל הבטיחו לנו שהחיים זה כמו לרכב על אופניים, רק שכחו לציין שמדובר בחד אופן - צר, מתעתע ונתקע בחריץ של התחת.

 

 

מבטיחה לכם גם מחר תזרח השמש....על זה אני מוכנה להתחייב.

שבוע טוב.