אני יוצאת היום מהמקלחת ומתחילה להתלבש. לא עוברת שנייה והנתינים הקטנים (גילאי 4 ו-3) בחדר מסתכלים עליי אמא יש לך בולבול" גורסת בת הארבע בצחוק מתגלגל. "לא..." אני עונה לה "את מבולבלת"...

מאת: ריקי לוי דינר

הפעם אתחיל בסיפור מעשה.

מעשה שהיה כך היה...

לפני כשבועיים החליטו ילדיי כי יש לערוך מסיבת יום-הולדת לשמונת אלפים הדובים שברשותם. הדובים הוצאו אל רחבת הסלון, הגרילנדה הודלקה (אמיתי לגמרי) ושירי יומולדת הושמו ביו-טיוב לנגינת ליבם של כולם (גם של הדובים).

כשנגמר שיר אחד, הואיל בטובו בני בן השמונה לעבור לשיר אחר המופיע כאייקון על מסך היו-טיוב וזאת בלחיצת עכבר.

שיר ועוד שיר ועוד שיר ועוד שיר...עד שהגענו אל ה- שיר. בה' הידיעה.

אל תשאלו אותי איך, אבל מסבך השירים המתקתקים של דץ ודצה, טיף וטופה הגענו אל שירי mtv במסווה של מסיבת בריכה/פורנו רך למתבגר הצעיר.

הקטנים הביטו לא מבינים לאן נעלמו הבלונים והוורוד שעד לפני שנייה עיטרו את המסך, והגדול (בן 8 להזכיר...) הביט בהשתאות של "עוד שניה יש לי זיקפה".

זה היה הרגע בו נזכרתי בכל ההרצאות הטוענות כי גיל ההתבגרות הוקדם במאות שנים בדור ילדינו, וכי יש לדבר איתם על מין ומיניות כבר בשלבים אלו של החיים.

אני לא יודעת על מה דיברו המומחים אבל אני ממש עדיין לא בשלב הזה של החיים- מי מכין אותך לשיחה כזו עם ילד בן שמונה?

ניסיתי בעבר להחיל את חוק המזכרים בביתי, הגורס כי על כל נושא חשוב יוגש מזכר שבוע מראש לידי ההורים בשלושה העתקים, על מנת שנכין עצמנו לדיון.

לא עבד.

 

בכל אופן באותה מסיבת דובים מדוברת וקליפ mtv האימתני שנראה בו יותר גוף מבד, נעצר הקליפ על ידי תוך האמירה "נבו, את זה אני לא מוכנה שתראה".

השיחה לא אחרה לבוא-

נבו- למה?

אני- אתה יודע למה...

נבו- למה? (הילד עקבי על זה אין ויכוח...).

אני – כי כמו שהגוף שלך הוא רק שלך, גם הגוף שלהם הוא רק שלהם...אז בוא נשמור על הפרטיות אחד של השני...

נבו- אז מתי אני אוכל לראות את זה?

אני- כשתהיה יותר גדול

נבו- חושב...גיל 11?

 

לא נחתם חוזה בעניין, אני אחזור אליכם עם התשובה...

 

והנה...כאילו לא עברו כשבועיים, אני יוצאת היום מהמקלחת ומתחילה להתלבש. לא עוברת שנייה והנתינים הקטנים (גילאי 4 ו-3) בחדר מסתכלים עליי [חשוב לציין כי גם הנתין הגדול היה בחדר, אבל הוא כבר בן 38...אז זה לא נחשב].

"אמא יש לך בולבול" גורסת בת הארבע בצחוק מתגלגל.

"לא..." אני עונה לה "את מבולבלת"

 

נבו בן השמונה שומע את המהומה החדרית ומצטרף אליה. רואה אותי, נחרד ונס מהחדר...

נבו- "אמא...תגידי לי כשאת מסיימת להתלבש שאני אכנס"

אני- "טוב מאמי"...

 

וכשהוא מגיע לחדר ואני כבר לבושה, השיחה ממשיכה...

נבו- "למה נרי ונעמי היו בחדר?"

אני- "כי הם קטנים ועוד לא מבינים מה זה פרטיות אז להם עוד מותר. גם כשאתה היית קטן היית בחדר..."

נבו- "אבל אבא גדול...למה הוא כאן?"

 

הס הושלך בקהל.

הסתכלתי על הנתין הגדול שאמר לי ביובש קר רוח, "את הכנסת את עצמך לזה, תוציאי את עצמך מזה"...

נותרתי לבד במערכה. בלעתי את הרוק, כחכחתי בגרוני והמשכתי.

"אתה מבין נבו..."

כאן זה נגמר.

 

ובאמת. הסברתי לו שלבעל ואישה מותר לראות אחד את השני עירומים, אבל רק לבעל ואישה. הסברתי לו לדוגמא שלי אסור לראות את הבעל של חברה שלי עירומה, אבל הם ביניהם כן, וכך גם אבא ואני.

כנראה שההסבר איכשהו הניח את דעתו כי השיחה לא המשיכה בכיוון זה.

ובאמת...עד השיחה הבאה (שתגיע זה ברור) לא הגזמנו עם ההקדמה של גיל ההתבגרות? אני עוד לא הספקתי להתבגר בעצמי, אז ילדיי? אם מישהו באמת מחשיב אותי כמבוגר האחראי בסדרה הזו שנקראת חיי משפחת לוי-דינר, אז דעתו השתבשה עליו.

איך להסביר על יחסי מין? מתי? עד לאיזו רמת פירוט?

אני מאמינה ויודעת כי אבחר את תשובותיי בקפידה, בהתאם ליכולת ההבנה וגיל ילדיי. יודעת, מנגד, כי לא אדבר על חיבוק מיוחד או הדבורים והפרחים.

בסך הכל הכללי יודעת שיהיה בסדר.

 

הכי גרוע שיכול להיות הוא שאחד מאיתנו, הילד או אני, ינוס בצרחות "אההההה" אל עבר יציאת החירום הקרובה.

מאמינה שבאחד הטורים הקרובים כבר אדווח לכם מי זכה בתחרות...

ועד אז שיהיה לכולנו בהצלחה.