במקרה שכזה, מומלץ כי הצדדים יערכו הסכם המכונה "הסכם הורות משותפת", המסדיר את כל הסוגיות הקשורות לילד העתיד להיוולד, החל ממימון בדיקות ההיריון וכלה במשמורת, סדרי ראיה, מזונות וכיוצב'.

 

מאחר ומדובר בהסכם אשר אמור להיות תקף עד הגיע הילד שטרם נולד לבגרות, ישנה חשיבות מיוחדת בהתייחסות לכל הסוגיות הרלוונטיות העומדות על הפרק, וכן בניסיון לנסות ולצפות בעיות העלולות להתעורר במהלך השנים, גם אם אילו אינם קיימות כיום וגם אם לא קיים סיכוי גבוה להיווצרותם בעתיד.

 

במבוא להסכם, יש להבהיר כי הצדדים אינם במערכת יחסים חרף רצונם להביא ילד לעולם, כי כל צד רשאי לפתח מערכת יחסים, וכי הינם מעוננים להסדיר את התנאים להורותם המשותפת.

 

ביחס לרכיבים הבסיסיים שעל כל הסכם לכלול כלולים סוגית מימון בדיקות ההיריון, מה קורה באם ההיריון אינו תקין, עריכת ברית, גובה מזונות הקטין, משמורת - אצל מי מההורים הוא יגדל, סדרי ראיה להורה אשר לא יקבל משמורת, קביעת שם משפחתו של הילד, וחלוקת רכוש עבורו.

 

כמו כן, יש לכלול בהסכם רכיבים נוספים שלא בהכרח יהיה בהם שימוש, אולם הם נועדו להגן על הילד בעתיד, כגון זהות המשמורן במידה וההורה המשמורן ילך לעולמו, האם מותר למי מהצדדים לעבור דירה ואם כן - לאיזה מרחק?, מה קורה אם מי מהצדדים מתחתן, מה יהיה סכום המזונות במקרה של פטירה, האם הילד יהיה זכאי לחלק מהעיזבון, מה קורה במצב בו מופר ההסכם, או שלא ניתן לעמוד בו עוד, וכיוצב'.

 

ע"פ דיני החוזים, להסכם יש תוקף מחייב עם חתימת הצדדים עליו מרצונם החופשי.

אולם  על מנת ליתן להסכם תוקף של פסק דין, ניתן לפנות לביהמ"ש בענייני משפחה בבקשה לאישור ההסכם גם ללא שמתנהלת תביעה בין הצדדים, ע"פ חוק ביהמ"ש לענייני משפחה.

 

כל האמור במאמר זה לא בא במקום ייעוץ משפטי פרטני ולא מהווה לו תחליף. ההסתמכות על המידע באחריות המשתמש בלבד.