לכל אחד ואחת מאתנו יש חלום, ציור ילדות, ובו אבא, אמא, ילדים (רצוי שלושה) ובית עם גג רעפים אדום, חלון, דלת, שביל, עץ בחצר ופרחים בגינה. 

אולם מה קורה כשאמא ואבא אינם מסתדרים, כשהם כבר אינם אוהבים, מה קורה כאשר כל אחד מהם רוצה לצאת לדרך נפרדת בתקווה להגשים את חלומו במקום אחר? ציור הילדות נקרע. ומה קורה לילדים שבציור?... ובעצם, מה קורה לילדים במציאות?

 

כל בני זוג שהגיעו אליי לייעוץ לקראת הגירושין, גם אם היו בשיא המאבק ביניהם, בעיצומה של המלחמה הגדולה, אמרו לי שלפני הכול היו רוצים להגן על ילדיהם ולפעול לטובתם. כולם, ללא יוצא מהכלל, הצהירו בפניי: "איננו רוצים לערב את הילדים בתהליך הזה," או – "אנחנו מוכנים לוותר על הכול, ובלבד שהילדים לא ייפגעו". 

אין הורים שאינם רוצים לעזור לילדיהם להתמודד עם משבר הפרידה שלהם, עם פירוק החלום. כולם מביעים את רצונם למזער את הנזק שעלול להיגרם להם ולסייע להם להתמודד עם הבשורה הקשה, עם הכאב ועם הפחדים. מה גם שלפעמים הפרידה או הגירושין יובילו לעזיבת הבית המוכָּר ולמעבר לעיר אחרת, שבה ייאלצו להתחיל הכול מחדש, שינוי שאינו פשוט כלל ועיקר, בכל גיל.

 

אלא שלמרות הכוונות הטובות, במהלך הגירושין ההורים מתרכזים לא אחת במלחמה ביניהם, וכן, בכאבם ובאובדנם האישי. גם אם ההורה סבור שהוא קשוב לילדיו, רואה אותם ומכיל את כאבם, ברוב המקרים הוא מבחין רק במצוקותיו שלו ולא באלה של ילדיו. 

קשה להאשים אותו בכך. ניהול ההליכים המשפטיים מתיש ביותר ולעיתים קרובות מותיר את בני הזוג מרוקנים, חסרי כוח ונטולי משאבים רגשיים. גם מעֶבר להליכים הפורמליים, לאחר חיים משותפים שנמשכו שנים רבות, הפרידה לעולם אינה קלה. איש אינו יכול לחתוך באבחת חרב חדה את הקשר עם האדם שהיה בעבר הלא-רחוק חברו הטוב ביותר. זהו תהליך הכרוך במורכבות רגשית רבה.

 

בשל קשיים ניכרים אלה, אנשים העומדים על סף פרידה עלולים לנטוש את כישוריהם האישיים והחברתיים הטובים ולסגל לעצמם דרכי התנהגות שאינן מתאימות לאופיים, כיוון שהם חשים באובדן שליטה על חייהם. אך גם כאשר הם נקלעים לעין הסערה אסור להם לשכוח, שלמעשה הבחירה נמצאת בידיהם והתגובה לכל אירוע, פנימי או חיצוני, תהיה תמיד באחריותם.

 

בהקשר זה רצוי שתשאלו את עצמכם: האם אנו ראויים להתגרש

בכבוד, האם הילדים שלנו ראויים לכך שנימנע מלהרוס את חייהם בתהליך גירושין מכוער? אני מציעה שתכתבו על פתקים את כל התשובות, הנימוקים והסיבות ותמקמו אותם בכל מקום: בעבודה מעל מסך המחשב, על המקרר, במכונית או בתיק. הבהירות הזו היא המצפן שלכם. 

 

ידועה האמרה כי זמנים רעים אינם נשארים לנצח, אם כך כשהמשבר יחלוף – מה נחשוב על עצמנו? 

האתגרים שמביא אתו תהליך הגירושין עשויים לאפשר לנו ללמוד, לצמוח ולהעלות את חיינו לרמה חדשה.

 

הידעת? 

מחקרים קובעים, שכאשר הורים מצליחים לסיים את נישואיהם תוך שיתוף פעולה ביניהם ומתן תשומת לב לילדיהם, הם מגנים על הילדים מפני השלכות שליליות בעתיד. לעומת זאת, הורים הממשיכים במאבק גם לאחר הגירושין פוגעים ביכולתם של הילדים להסתגל למצבם החדש.

 

גם אם כל אחד מכם רוקם בנפרד חלום שאינו כולל, מן הסתם, את בן הזוג שממנו אתם עומדים להיפרד, תמיד יש מקום לתאר באוזני הילדים את העתיד המשותף שלכם אִתָם, דבר העשוי לנסוך בהם ביטחון ולהרגיע אותם.

דווקא מפני שתקופה זו קשה כל כך מבחינה רגשית, חשוב שיהיו לכם עקרונות מנחים, אסטרטגיה ותוכנית פעולה. מטרת-העל שלכם צריכה להיות ברורה ומוגדרת: להתגרש בכבוד מבלי לפגוע בילדים. אינכם צריכים להתפשר לשם כך או לוותר על טובתכם האישית אלא להגדיל את עוגת המשאבים המשפחתית. 

 

הדבר דורש נקיטה של מספר צעדים. 

 

הצעד הראשון הנו ההבנה שקיים צורך מהותי בתקשורת מסוג חדש. כל דרכי התקשורת חייבות לעבור שינוי ארוך טווח, לפיכך מוטב שתפנו זרקור כלפי עצמכם ותיקחו אחריות על התנהגותכם. 

ילדיכם עוקבים אחר כל פעולה שאתם עושים, הם בוחנים את דרך ההתמודדות שלכם, מסתכלים ולומדים. הם בודקים איך אתם מתייחסים אל ההורה השני שלהם, מסתכלים ולומדים. אם אתם צועקים, הם לומדים לצעוק בשעת משבר; אם אתם מקללים, הם לומדים לקלל; אם אתם מרכלים, הם לומדים לרכל; ואם אתם משפילים את הזולת, אף הם יעשו כמוכם. 

הם עוקבים אחריכם ורואים גם איך אתם מתייחסים אליהם, ולא פחות מכך, האם אתם מתייחסים אליהם? האם אתם רואים אותם, אולי אתם משתפים אותם בנושאים שכלל אינם מעניינם, אולי אתם מפחידים אותם, באיזו דרך אתם מנסים להרגיע אותם? 

הם צופים בכם ובודקים איך אתם מתארגנים מחדש בחייכם, אם אתם מתכנסים אל תוך עצמכם בדיכאון – הם ילמדו שזו הדרך לנהל משברים; אם אתם שקועים כל העת בתכנון המאבק עם ההורה השני, ושוקלים איך לנקום בו ולהרוס את חייו – הם יחקו אתכם בעתיד. 

הורים, ילדיכם מביטים בכם ללא הרף ומפנימים את דרך התנהגותכם. הכוח בידיכם, האחריות היא שלכם, אתם חייבים לקחת נשימה עמוקה ועוד אחת, ולדרוש מעצמכם יותר. אין ספק שאם הם ילמדו מכם כיצד לפעול בצורה נכונה, מהי האסטרטגיה המתאימה לכל בני המשפחה, כיצד לקבל את האחר ולהכיל לא רק את הכאב האישי אלא גם את כאבו של הזולת – הם יגדלו ויהפכו לאנשים טובים יותר. כך בבגרותם תהיה להם יכולת לנהל מצבי משבר בדרך הולמת והם לא יאפשרו למצבי המשבר 'לנהל אותם'.

 

יש סרטון ביו-טיוב שעוסק בדיוק בנושא זה. בחרתי להפנות אתכם אליו כי לדעתי, חשיבותו רבה לכל הורה. אותי הוא מרגש כל פעם מחדש: 

הקישור לסרטון- כאן

אני מזמינה אתכם להקדיש לו את הדקות הבאות, ייתכן שהוא ישנה את דרך החשיבה שלכם ואולי אף את חייכם. 

 

הצעד השני להגדלת עוגת המשאבים המשפחתית נוגע בהבנה מה קורה לילדים במסגרת תהליך הגירושין מבחינה רגשית, פסיכולוגית, פיזית ומשפטית. בנושאים אלה ניגע בהרחבה בהמשך. 

 

הצעד השלישי הוא לקיחת אחריות ונקיטת פעולה. אולי העשייה תהיה כרוכה במחיר רגשי ואישי כבד, אבל בפועל, אין דבר שאינכם יכולים לעשות, בין אם למען עצמכם, ועל אחת כמה וכמה – למען הילדים. 

בעידן האינטרנט והטלוויזיה אין כל קושי להשיג מידע, הוא זמין ונגיש לכל אחד. החלק המורכב והקשה הוא ליישם ידע זה. 

בנג'מין ד'יזראלי אמר: "האדם אינו יציר הנסיבות, הנסיבות הן אלה שנוצרות על ידי האדם." משמעות הביטוי ברורה: האחריות היא בידיכם. החזרת השליטה לחייכם אמורה להיות אחת ממטרותיכם המרכזיות, ויתרה מכך, השליטה בנסיבות החיים החיצוניות מתחילה משליטה פנימית.