מערכת השתן האנושית מתחילה בכליות אשר מסננות את הדם, ממשיכה בשני שופכניים אשר מובילים את השתן אל השלפוחית אשר אוגרת אותו כמו בלון, ומתכווצת כאשר יש רצון במתן שתן. התאפקות מוגזמת אכן יכולה לגרום לפגיעות שונות במערכת הזו. שתן אשר אצור בכליות, ומכיל חומרים רבים המומסים בתוכו שסוננו מהדם, יכול לגרום להיווצרות של אבני כליות, שמעבר לכאבים העזים שהן גורמות, יכולות להוביל לחסימה מלאה של ריקון הכליה ולבעיה רפואית חמורה. השתן הוא חומר סטרילי מחיידקים, והשתנה מרובה למעשה שוטפת את מערכת השתן, ומונעת מחיידקים להתיישב בה. במקרים של עצירת שתן או היעדר ריקון מלא של השלפוחית, כמו למשל לפני לידה, השכיחות של דלקות בכיס השתן עולה משמעותית. דלקות אלו כואבות רק במתן שתן, והחיידקים המעורבים בהן יכולים לטפס ולהגיע עד הכליות, וליצור מחלה סוערת עם חום גבוה וכאבים עזים. 

למרות שהתאפקות ממושכת אינה בריאה, שליטה בסיסית במתן השתן היא הכרחית לשגרת החיים האנושית. בריחת שתן היא תופעה אשר רבים סובלים ממנה במידה כזו הוא אחרת, והיא גורמת לתחושה של בושה ואשמה. היכולת לשלוט על מתן השתן כחלק מההסתגלות למצבים חברתיים שונים, קיימת גם אצל בעלי חיים, אשר שולטים על מתן השתן ומנצלים זאת למטרות שונות כמו סימון טריטוריה או טשטוש עקבות. היכולת להימנע מבריחת שתן לא רצונית, מאפשרת המשך תפקוד חברתי תקין, והתנהלות נורמלית במקום העבודה ובחיק המשפחה. 

 

אנשים אשר אינם מסוגלים להתאפק די הצורך, מנסים לעיתים לטפל בבעיה על ידי הימנעות משתיית מים. הימנעות זו יכולה להיות חלק מתכנון מקדים, וחלק מהפתרון, אך חשוב מאוד לשלב אותה באמצעי הגנה ומיגון אחרים, כמו תחתונים סופגים וטיפול תרופתי. אנשים אשר נמנעים משתייה של מים בשל חשש מבריחת שתן מאחר ואינם מסוגלים להתאפק, מסתכנים בנפילות ובהתייבשות. 

השתן האנושי הוא אמנם סטרילי מחיידקים במקרה ואין זיהום בדרכי השתן, אך הוא בשום פנים אינו חומר היגייני. השתן מכיל חומרים רבים אשר סוננו ממערכת הדם, כולל כמות גדולה של אלקטרוליטיים מיותרים, וחומרים נוספים כמו אמוניה. התאפקות, ומתן שתן על פי דרישה במקום ובזמן המתאימים, מונעים פגיעה בהיגיינה האנושית, בין אם בשל מגע רציף והרסני עם העור, או לכלוך רצפת הבית.