אני אמא כבר 3 חודשים. כבר…מרגיש כמו נצח… 

עייפה, כל הזמן עייפה, גם אם אבא "מוכן" לקום בלילה , העייפות המשתלטת לא נעלמת. והמוח מצטמצם, וכלום לא מעניין חוץ מחיתולים, קקי, מטרנה….

קניתי 6 תחתונים ב 50 שקל.

תחתונים שעד לפני שנה יכולתי להיכנס בהם עם עוד שתיים.. מה לעשות, אמא אומרת שעכשיו צריך תחתונים שמחזיקים.. ושצריך לעשות ספורט, כי החודשים הראשונים הם הכי קריטיים, ולא מספיק ללכת 3 שעות ביום בשמש הקופחת, צריך לעשות ספורט "רציני"..

וצריך לצאת, לבד, רק אני והוא, צריך. למי יש כוח אליו? למי יש כוח אלי? אז אחי מגיע לבייביסיטר פעם בשבוע ויוצאים לקפה, או לסרט, או סתם. ועל מה מדברים? חיתולים,קקי,מטרנה….וכמה היא חייכה ודיברה, יותר נכון, מילמלה…ובכתה…ולא ישנה היום…. ואני גמורה ומתה לישון. ואז הוא אומר "אני גמור"… הייתי דורסת אותו במקום אם הייתי יכולה… הוא גמור…

אני אמא כבר 3 חודשים. כבר…מרגיש כמו נצח… 

עייפה, כל הזמן עייפה, גם אם אבא "מוכן" לקום בלילה , העייפות המשתלטת לא נעלמת. והמוח מצטמצם, וכלום לא מעניין חוץ מחיתולים, קקי, מטרנה….

אין לי מושג אפילו איך אני נראית… רזיתי, השמנתי, אין לי מושג, מרגישה שהזהות נעלמת, אני אמא, רק אמא…

שאלו אותי- היית מגה בייב??????

הייתי…מזמן…ועכשיו…ציצי עד הברכיים….בטן כמו ב"לפני"… אין "אחרי" עוד לא עשיתי פוטושופ על עצמי..למי יש כוח..זמן…אוף….

רוצה לחזור לעבוד. אבל איפה…פיטרו אותי כשהייתי בהריון… מי ייקח אותי…יועצת ארגונית עם 0 נסיון ו- 0 מוח…נמרח לי המוח…הספר האחרון שקראתי- המדריך הישראלי להורים..מרתק..

כל היום במודעות דרושים, סתם, ללא כוונה אמיתית… לא יודעת מה רוצה…

ואוהבת אותה, מטורפת עליה, חונקת אותה בנשיקות…שעה בלעדיה והגעגועים משתלטים..ואף אחד לא עושה את זה טוב כמוני ורק אני יודעת ורק אני מכירה ולא יכולה לשמוע אותה בוכה, ישר נדרכת..

ומקריאה לה ספרים ומיילים ודפי חשבון…רק שתשמע את אמא שלה…

אומרים שהיא דומה לי…בלונדינית עם עיניים כחולות, עם צלוליטיס בתחת, בטח דומה לי….