אומרים שהשנה הראשונה היא הכי קשה לזוגיות. ובכן השנה השנייה מתדפקת על דלתנו ואינני רואה כיצד הזוגיות משתנה לה כך פתאום...הנשיקה לשלום בבוקר כבר מזמן עזבה את מחוזותינו, הפליאה והשמחה בחזרה הביתה שמורה רק לנסיכה ואני ממש לא זוכרת את הפעם האחרונה שיצאנו לדייט.

השנה הראשונה עומדת להסתיים לה. ומה המסקנה? לא מאמינה לאף אחד.

 

כולם אומרים "השנה הראשונה הכי קשה" ומה אח"כ? לא קשה? האם במטה קסם יום אחר השנה הראשונה הכול ייהפך מושלם?

 

אומרים שהשנה הראשונה היא הכי קשה לזוגיות. ובכן השנה השנייה מתדפקת על דלתנו ואינני רואה כיצד הזוגיות משתנה לה כך פתאום..הנשיקה לשלום בבוקר כבר מזמן עזבה את מחוזותינו, הפליאה והשמחה בחזרה הביתה שמורה רק לנסיכה, כל אחד מעדיף להתעסק בענייניו ברגע של שקט ואני ממש לא זוכרת את הפעם האחרונה שיצאנו לדייט.

 

אומרים שאחרי שנה הגוף חוזר לעצמו. "גם אם לא תעשי כלום, הוא יחזור להיות כמו שהיה לפני ההיריון". ממש. אני עדיין עם 10 קילו מיותרים, עדיין טוחנת שוקולד כמו בהריון, עדיין עצלנית להזיז את עצמי מהספה. נכון, המשקל לא ירד מעצמו, אך בכל חודש שעבר התנחמתי באמירות כאלה ואחרות של נשים שנראות פיצוץ אחרי הלידה וטענו שרק אחרי שנה חזרו לעצמן.. ואני עדיין עומדת במקום.

 

אומרים שבתחילת השנה הראשונה צריך להעסיק את התינוק כל הזמן, להפעיל אותו, להשגיח עליו. ובסוף השנה? תחושת דז'ה וו מציפה אותי. אני צריכה להשגיח שהנסיכה לא תלעס שוב את הכבל של המחשב, אם אני זזה ממנה לרגע היא מתחילה ליילל ותחושת הזנב הזו לא עוזבת. לכל מקום שאני הולכת היא מזדחלת אחריי.

 

אומרים שבשנה הראשונה יש המון שאלות ולא יודעים כ"כ מה לעשות ומה נכון ומה לא. אז אחרי קריאת מאות עלונים, מידע באינטרנט, התייעצות עם כל העולם ואחותו, פתרתי את השאלות של השנה הראשונה. ומה עם השאלות של השנה השנייה? מה נכון ומה לא? אני עדיין לא יודעת מה לעשות...

 

אומרים שבשנה הראשונה מתווכחים הרבה על גידול התינוק. לא נראה לי שהמצב עומד להשתנות גם פה. הריבים הם אותם ריבים- אני טוענת שחם לה הוא טוען שהיא קפואה, אני טוענת שלא צריך להאביס אותה הוא טוען שהיא רזה מידי, אני טוענת שלא צריך למחוץ אותה מתחת לחגורות בסלקל הוא טוען שעוד רגע תהיה תאונה...

 

השנה הראשונה עומדת להסתיים לה ובפתחה שנה חדשה... קשה לא פחות....