והתחושות מבולבלות. אפשר להגיד שגם ניצוץ של דיכאון התגלה לו. איך אני אמורה להתמודד עם שני תינוקות? הנסיכה גם ככה מתפתחת לאט מהצפוי, ובקצב שלה, היא לא תתחיל ללכת עד שיגיע השני\שנייה.

 

אנחנו בהריון. 

כן, הנסיכה מגרדת את השנה ושלושה חודשים והנה אימא שלה מכינה לה הפתעה- אח או אחות שיתחרו איתה על תשומת הלב. זה הגיע די בהפתעה, לא ציפינו שזה יקרה כ"כ מהר, אבל ברגע שהיה איחור של יומיים ידעתי. וכמו בסרטים הופיעו שני פסים כחולים, החצי צהל ואני נכנסתי ללחץ. זה מהר מידי, מוקדם מידי. עד שסוף סוף התרגלנו לישון לילות שלמים, עד שסוף סוף נפטרנו מהסטריליזציה, מהמים המורתחים, מהעגלה הענקית.. שוב חוזר הניגון. הריון זה דבר מרגש. מאוד..אבל כדאי שיגיע כשרוצים אותו... והוא לא היה מוזמן. לא עכשיו, בכל אופן...

והתחושות מבולבלות. אפשר להגיד שגם ניצוץ של דיכאון התגלה לו. איך אני אמורה להתמודד עם שני תינוקות? הנסיכה גם ככה מתפתחת לאט מהצפוי, ובקצב שלה, היא לא תתחיל ללכת עד שיגיע השני\שנייה. למה להתאמץ אם אפשר לעזור לאימא לנקות את הרצפה עם הברכיים?? 

שלושת החודשים הראשונים של הנסיכה לא זכורים כמאושרים ביותר, הם היו די סיוט ודי קשים. אני נחרדת מהמחשבה על שידור חוזר. אני כותבת שורות אלו ועיניי מתמלאות דמעות. אני מפחדת. איך אצליח לעשות את זה? גם ככה לא קל לי עם מה שיש עכשיו למרות שמדובר באוצר הכי גדול שאי פעם היה לי. כאבי בטן ממלאים אותי לפעמים כאשר אני חושבת על הג'ינגול בין האחת לשני\שנייה.. אני לא מתיימרת להיות אם השנה, ולשמחתי זכיתי בילדה הכי נוחה, טובה, רגועה שיש, כך שגם כך אני לא עובדת קשה מידי.. אבל עדיין, החשש הזה, להתמודד שוב עם ייצור חסר אונים, לנחש מה הוא רוצה, לילות ללא שינה, הורמונים, כעסים, לחץ...אוף!

השקט שלי, הזמן שלי לעצמי, הלבד שלי- כבר לא יחזרו. בחלומותיי אני מדמיינת משפחה ענפה, משפחה שמחה ומלוכדת. במציאות, מישהו צריך לגדל אותם...

אני יודעת שהמוני אמהות עברו זאת לפניי ועוד יעברו אחריי, אבל אני לא הן. אני זו אני. ואני בדיכאון לפני לידה...