לצד ההחלטה "לזרום" עם ההריון ובסופו של דבר אף לראות את הצדדים החיוביים שבנושא, נותרה אצלי תהייה אחת מרכזית. האם אצליח להתחבר אל התינוק כשייולד. מבחינה רציונלית ברור לי שכן, שזה יקרה. מבחינה רגשית עדיין מקננים בי תחושות אשם, בין היתר על כך שביתי תאלץ להפוך לילדת סנדוויץ כבר בגיל שנה.

מאת: ריקי לוי דינר

תוכלו לקרוא את חלק א בקישור: ילד פנצ'ר

גידול הילד- ההשתלבות במשפחה

לצד ההחלטה "לזרום" עם ההריון ובסופו של דבר אף לראות את הצדדים החיוביים שבנושא, נותרה אצלי תהייה אחת מרכזית. האם אצליח להתחבר אל התינוק כשייולד. מבחינה רציונלית ברור לי שכן, שזה יקרה. מבחינה רגשית עדיין מקננים בי תחושות אשם, בין היתר על כך שביתי תאלץ להפוך לילדת סנדוויץ כבר בגיל שנה.

על מנת לנסות ולהשקיט את רוחות הסערה שבי שוחחתי עם אורנה מלכי ליבנה, אשר כילדה בכורה חוותה ילדות בצל אח פנצ'ר שהגיח לעולם כאשר הייתה בת שנה וחמישה חודשים בלבד, על מנת שתספר את חוויות ילדותה מהנושא, ואת דליה כריסטוף מנחת הורים ממכון אדלר על מנת לברר האם ההתייחסות המשפחתית וההורית לילד פנצ'ר שונה וכיצד העניין משפיע על הילד. לסיכומו של נושא רציתי לברר האם תהיותיי נורמליות או שמא סופית ירדתי מהפסים.

 

ההתמודדות עם ההחלטה להשאיר את ההריון, ועם הילד בסופו של דבר תלויה במסוגלות של ההורה לשנות את הפרשנות שלו לסיטואציה שנוצרה" אומרת דליה. "נוצרה מציאות חדשה, יש הריון. עכשיו השאלה מה עושים עם המציאות הזו, איך מפרשים אותה. בדרך כלל אנחנו מפרשים את הסיטואציה בהתאם לחוויות ילדות, השאלה היא האם אנו מסוגלים לראות פירושים שונים לסיטואציה או אנחנו מקובעים בפירוש אחד, האם התנאים שלנו רחבים או צרים.

ובהתייחסות של הריון לא צפוי, על אילו פרשנויות אנחנו מדברים למעשה?

"במקרה של הריון לא צפוי, אם ההורה מפרש את הסיטואציה רק דרך מימד אחד: "הילד לא מתוכנן", "יהיה לי קשה", קרוב לוודאי שזה מה שהוא יחווה ועשוי לעבור לתינוק במסר סמוי (חוסר סבלנות, חוסר יכולת להכיל את הקשיים היום יומיים בהתמודדות עם תינוק וכו').

לעומת מקרה של הורה שמסוגל לעשות הרחבה של תפיסות ולראות פירושים נוספים כמו: "נכון לא מתוכנן, אבל הכי מוצלח", "אולי זו יכולה להיות מתנה", "הזדמנות לעשות שינויים" וכו'.

כמובן שכל אחת מתפיסות משפיעה על התפקוד של ההורה והדרך שבה יקבל ההורה את התינוק למשפחה.

"אורנה, האם אצלך הרגשת בשוני בהתייחסות אלייך ואל אחיך, או שההשפעה הייתה מעצם הקרבה בגיל?"

"אני חייבת לציין כי מהשנתיים שלוש הראשונות לא זכור לי הרבה, אך החל בגיל שלוש אני זוכרת (לטוב ולרע) חוויות שמלוות אותי שנים רבות.

מבחינה אוביקטיבית, נראה לי כי אמא שלי התקשתה מאוד לגדל תינוקת קטנה כשהיא בהריון נוסף, אני מניחה שיש קושי פיזי ורגשי גדול להתפנות לצרכים הרבים של תינוק בגיל זה.

הקשיים מתבטאים בצורך בזמן איכות עם הורי (עם אמא יותר כי אבא היה במלחמה), ובגדילה לתוך מצב של עצמאות בגיל צעיר מאוד.

מאידך כאשר אני משווה את ילדותי לילדותם של ילדי, בן זוגי והמעגל החברתי שלי, אני מוצאת שיש לי המון חוויות ילדות וזכרונות יפים ומשותפים ממש כמו לגדול עם אח תאום, אך מצד שני כישויות אינדבדואליות לחלוטין. אני מניחה כי אח בוגר בהפרש קטן לאחיו הצעיר, יגדל להיות שורד יותר, עצמאי יותר ופחות תלותי מילד שלא התמודד עם הולדת אח בגיל כה צעיר".

 

אפילוג- לעשות מהלימון לימונדה

מהיום בו אני זוכרת את עצמי גדלתי במשפחתי  עם הידיעה כי אני ילדת פנצ'ר, לא הסתירו זאת ממני, נהפוך הוא. הדבר הפך להיות סוג של הומור משפחתי, אך מהסוג הטוב, זה שעוזר לך להתמודד. הוריי נהגו לציין איך דווקא זאתי שלא רצו בה יצאה כזו מוצלחת, ואז לשנות את הגרסא ולציין כמה אחיותיי מוצלחות גם כן והכל עם חיוך וקורטוב הומור.

כשסיפרתי על כך לדליה כריסטוף ממכון אדלר, היא שייכה זאת ליכולת של הוריי לשנות את הפרשנות לסיטואציה שנוצרה בחייהם. "הורייך למעשה עשו מהלימון לימונדה, ובאופן זה יכלו לסיטואציה" .

אין ספק כי בעולם המודרני בו כל צעד ושעל נמדד מראש בסיכויי ההצלחה שלו, ילד פנצ'ר טורף מראש סיכויים אלו היות ולא ניתן היה לנבא אותם מראש. עם זאת, הקצב בו עולם זה משתנה הופך אותנו, אני משערת ליצורים סתגלניים יותר, המסוגלים לחיות בקצב החיים המודרני והמהיר. אני מקווה כי נוכל להעתיק סתגלנות זו גם לתא המשפחתי בהקשר של הריון לא מתוכנן וזאת עם כל הקשיים שהועלו בכתבה זו.

אני מודה להוריי על היכולת הזו ומקווה בעקבות דבריה של דליה ושל חברותיי ל"לימון" שאוכל גם אני בעוד כשלושה חודשים לרקוח את הלימונדה הטעימה ביותר שתצא ממטבחי אי-פעם.

בהצלחה לכולן.

בחסות "גיל הזהב" – טיפוח הגיל השלישי על כל היבטיו – דיאטה, פעילות גופנית, טיולים מאורגנים ועוד.