רשימה של פריטים שפשוט ח-י-י-ב-י-ם להיות לך במלתחה, בעיקר אם היא חכמה כפי שאת מתיימרת שתהיה...

בתור מלתחה לא-טיפשה בכלל, היא נמנעת מלהזכיר שרק בשבוע שעבר ריקי (שם בדוי) פוצצה חצי משכורת על להעמיס לתוכה עוד פריטים בורוד-פוקסיה, כחול-ניאון וצהוב, בצו האופנה האחרונה...

אולי זה הניסיון שאמור לדרבן אותך- ריקי-שם-בדוי (בעלת המלתחה) לשאוף אל עבר פסגות גבוהות יותר של חוכמה.  אם כך, ריקי-שם-בדוי, שנפתח את דלתות הארון ביחד וננסה להתוות יחד את דרכך אל עבר אותה מלתחה חכמה מיוחלת?

 

כצעד ראשון, שפכי הכל החוצה (!) - מחווה אלימה משהו כלפי זו אשר ניסתה לשרת אותך נאמנה, (אכן  "אהבה זה כואב").

כעת, הסתכלי בייאוש מהול בחדווה בערמה שנוצרה.

מזהה שם חברים מן העבר?

מנערת שכבות של נוסטלגיה מעלייך?

 

הכיני אחר כבוד שני ארגזים. על האחד כתבי באותיות של קידוש לבנה – "היו שלום..." או "זה לא אתם, זה אני" ועל השני באותן אותיות בדיוק – "נתראה מתישהו".

הפשילי שרוולים ו....לעבודה.

 

את כל אותם פריטי נוסטלגיה, שלא עונים להגדרה וינטאג' נדיר לאספנים, ושלא נלבשו מעל לשתי עונות, העבירי לארגז א' – להל"ן "היו שלום".

את כל אותם פריטים שרק חצי קילו מפרידים בינך לבינם (ולא "חצי קילו" שמלווה אותך עוד מימי התיכון), או ששינוי הלך-הרוחות האופנתי עשוי לגרום לחזרתם לאופנה (מי אמר שנות-התשעים?), העבירי לארגז ב' (נתראה מתישהו).

את ארגז א' העבירי לאחד מהמקומות הבאים: תרומות/חנויות יד-שנייה/המקום השכונתי הקבוע שבו כולם שמים בגדים כדי שיהיו נגישים לפועלים הזרים ולהומלסים המקומיים.

את ארגז ב' העבירי לאחד מהמקומות הבאים – בוידעם/מחסן/ביתה של חמותך.

 

אחרי שנותרת עם ערמה סבירה של בגדים במידותייך, ושאת אכן אוהבת ללבוש, אפשר להסתכל למלתחה שלך עמוק-עמוק בעיניים, ולנסות להתיידד איתה.

מי היא? מי האישה שלה היא שייכת? האם קיימת התאמה בין אותה אישה לבינך?

יש כמה דרכים לתת מענה לשאלות הללו. חלקן מותירות אותך מהורהרת ופילוסופית-משהו, אחרות – מעט יותר קונקרטיות.

נסי לדמיין את סדר יומך. אם בארונך יש מלאי בלתי-נלאה של ג'ינסים וחולצות-t מהוהות בשעה שאת מירב יומך את מבלה בבית-המשפט (חנוטה שוב ושוב באותה החליפה), הרי שיש איזשהו פער בין מלתחתך לבינך. ולחילופין, במידה ואת מגלה כי התלבושת היחידה שנותרה לך לטיול בגינה עם עוללך הטרי היא שמלת-שיפון בהירה, קצרצרה ועדינה, אזי עם כל ההערכה שאולי יחוש תינוקך למראה אמו המשקיעה לקראתו בהופעתה, מדובר בעוד מקרה של דיסוננס מלבושי.

ירדת לסוף דעתי?

 

לסיכום, הרי לך רשימה של פריטים שפשוט ח-י-י-ב-י-ם להיות לך במלתחה, בעיקר אם היא חכמה כפי שאת מתיימרת שתהיה:

1. זוג מכנסי ג'ינס מחמיא – לקחת נשימה עמוקה, לעצום לרגע עיניים...הופ, שוב השתנתה אפנת הג'ינסים. גם כאשר לא ברור אם הסקיני הוא in או out, מה פשר הגזרה הגבוהה החדשה (גובה פופיק, לא מחוך. למקרה שתהית), ומה ההבדל התהומי בין boyfriend jeans ל-wide leg jeans (ויש הבדל שכזה), תמיד יחכה לך בארון איזה ג'ינס שבו את מרגישה מצוין עם עצמך. לא ארכאית מידי, לא מתאמצת מידי, מודעת. כמו שנאמר: "ידע זה כוח". הג'ינס שחייב להיות במלתחתך הוא אחד מאלו הנצחיים, בעלי הגזרה הישרה, בצבע כהה. כזה שאפשר במחי ז'קט אחד לעבור אתו יממה שלמה.
 
2. זוג מכנסיים שחור מחויט – אם כבר טור אישי, אז וידוי קצר: אני מאוהבת במכנסיים השחורים שלי. קניתי אותם במחיר מציאה בחנות שלא סובלת ממחסור ביחסי ציבור, ולכן לא אזכיר את שמה. הגעתי לשם במקרה (בדרך כלל, אני לא יכולה להרשות לעצמי את הבגדים שלהם) וראיתי כי בפינת המבצעים נותר זוג אחד, נסתר למדיי, של מכנסיים שחורים בגזרה גבוהה, עם כיווצים קטנים במותן והתרחבות גדולה באזור הרגליים. נכונים כאלו. ברעד קל הרמתי את תווית המחיר... וחייכתי. פעימה נוספת הוחסרה בדרך אל בדיקת המידה... מושלם! הם נראים נהדר גם עם חולצת צווארון וגם עם חולצת-t מהוהה, ועד היום, אני מסוגלת להוציא אותן מידי פעם מהארון ולחייך בסיפוק. 
 
3.  שמלה שחורה – ה-שמלה השחורה הקטנה טרם נחתה במחוזותיי, אם להיות כנה. עדיין לא מצאתי את זו שגזרתה תהא גם נצחית, גם נוחה, גם מחמיאה, גם לא יקרה, גם תפורה היטב, גם מהבד הנכון וגם רב-עונתית.  לא חושבת שהדרישות שלי בשמיים...

4. גופיות-בסיס – דווקא כאן נאמר: "כל המרבה - הרי זה משובח". גופיות בכל מיני צבעים (אפשר אפילו להיכנע מעט לטרנדים), ובכל מיני גזרות- הן פריט שיכול להוות, כשמן כן הן, בסיס מצוין וחסכוני למלתחה החכמה אליה את שואפת. אפשר ללכת איתן עם מכנסי הג'ינס לעיל להופעה בלתי מתאמצת וקיצית; עם חולצת-צווארון מעל כשהמזגן מקפיא וכשנדרשת מעט יותר מחויטות ויכולות לשמש כאפודה מעל לחולצה ארוכה למראה שכבות שתמיד נותר אופנתי. אם אמשיך לתת רעיונות- אני יורה לעצמי ברגל ולא משאירה לי עבודה עתידית שתגרום לעינייך להיפקח בהשתאות ולהגיד "בואנה, לא חשבתי על זה! וואוו! כמה את יצירתית!"...

5. חצאית – חצאית-החובה במלתחה החכמה המיוחלת שלך היא החצאית השחורה. שלא תחשבי שכאן אני מפקירה אותך להתמודדות עם שאלות הרות-גורל כמו: "אבל באיזה אורך??? מיני? מידי? מקסי? סדין?" אני מאמינה שעד לנקודת זמן זו בחייך את מודעת פחות-או-יותר לאורך החצאית שהולם אותך ואת צרכייך. אני שותקת בעניין הזה לפחות עד לטור הבא.
 

6. ז'קט – בכל מלתחה שמכבדת את עצמה (ואת בעליה) צריך להיכלל לפחות ז'קט אחד. אם תצמידי לי אקדח לרקה ותשאלי אותי: "אבל א-י-ז-ה ז'קט???", אקבע, באופן בלתי-מחייב, שז'קט החובה במלתחתך ההולכת ומתגבשת הוא ז'קט שחור, או בצבע קאמל/בז'/שמנת, או ג'ינס.  את דורכת את האקדח עכשיו, נכון?

אם כך, אוסיף ואומר שסוג הז'קט ייקבע לפי האופן שבו מתנהל לו יומך- רשמי? רשמי-מאד? לא-כל-כך-רשמי? לא-רשמי-בכלל? אני-בכלל-בהודו-כרגע-ולא-צריך-כאן-ז'קט?
ניצלתי בעור שיניי?
 

7.  קרדיגן בצבע-בסיס – הקרדיגן, אותו סריג לא כבד מידי, לא גדול מידי, לא מחמם מידי, לא אופנתי מידי, הוא חלק בלתי נפרד ממלתחה חכמה בכלל, וממלתחה חכמה של עונת-מעבר בפרט. קרדיגן שכזה, תתפלאי, יכול אפילו לשדרג הופעה ולתת לה איזה טוויסט אישי. שלבי אותו עם חולצת-צווארון לבנה וחצאית למראה שמרני, שלבי עם גופיית-בסיס בצבע עז ותכשיטים גדולים למראה שנות-80 מתון (וטוב שכך) ואפשר גם עם השמלה השחורה הקלאסית מבלי להכניס את הידיים לשרוולים, והנה  יצרת בעצמך את תחיית-המתים של אודרי הפבורן.

הקרדיגנים הללו, אגב, הולכים הכי יופי שאפשר עם מראה שנות ה-50 המתקתק שכל-כך אופנתי השנה.
אבל הרי את זה כבר ידעת מקריאת הטור הקודם...

מוכנה?
צאי לדרך!